הערבים מפגינים נגד אפליה רבת שנים והפקעת שטחים. הפתרון - נפקיע מהם עוד שטחים. הגיוני, לא?

וגם השתתפתי בהפגנה נגד התקנון החדש של מצפה אבי"ב, שנוסח כך שיהיה קל לדחות ערבים המבקשים לגור ביישוב (שבועת נאמנות למדינה, ל"חזון הציוני" וכו').

ההפגנה אורגנה ע"י תנועת קול אחר בגליל, פעילי שמאל ערבים ויהודים.

הנה מתוך מה שהם כותבים על עצמם:

קול אחר בגליל הנה תנועה אזרחית היהודית-ערבית הפועלת בתחום האכלוס והמגורים. אנו מבקשים לשנות את אופיים המפריד של הישובים הקהילתיים ולפתוח אותם לאכלוס שווה ללא אפליה כלשהי. לשם כך הקמנו את "מרכז הסיוע למגורים בשוויון" פעילות המרכז מתרכזת במתן מידע וסיוע למשפחות ערביות המעוניינות להתגורר ביישובים הקהילתיים בגליל, אך נתקלות במחסומים מפלים שונים. בנוסף, אנו פועלים לקידום יוזמה להקמת יישוב שוויוני ופתוח לכל בגליל, אשר יהווה מסגרת לחיי קהילה המבוססים על ערכים של שוויון ופלורליזם אתני, תרבותי וחברתי.

למה ערבים בכלל מבקשים לגור ביישובים היהודים, למה הם לא יכולים לגור ביישובים "שלהם"?

אולי בגלל שהממשלה לא מאפשרת פיתוח של היישובים הערבים במשך עשרות שנים, לא בונה בנייה ציבורית ביישובים הערבים, ממשיכה להפקיע שטחים מיישובים ערבים, כך שאין להם לאן לגדול, וכמובן לא מאשרת תוכניות מתאר חדשות ליישובים הערבים שייתחשבו בגידול הטבעי באוכלוסייה הערבית. כשאין תוכניות מתאר אין אישורי בנייה, וכך כמעט כל בית חדש שנבנה הוא בנייה בלתי חוקית.

התוצאה היא צפיפות גדולה ביישובים הערבים, ומשפחות שמחפשות בנרות פתרון מגורים סביר וחוקי מחוץ ליישובים הערבים.

בהפגנה השתתפו כשלושים איש, יהודים ממשגב וערבים מסכנין, ערבה, עבלין ועוד. עמדנו על הכביש הראשי בכניסה ליישוב. המארגנים חילקו לנו שלטים שהכינו מראש, חלקם נשאו סיסמאות נגד הגזענות, וחלקם היו סדרה של שאלות כמו: "האם מתקבלים אתיופים למצפה אבי"ב?", "האם מתקבלים הומואים למצפה אבי"ב?", והשלט שאני החזקתי: "האם מתקבלים מזרחים למצפה אבי"ב?". תושב המקום יצא מהיישוב, האט לקרוא את השלט שלי, גלגל את החלון ואמר לי: "כן, מתקבלים!" בנצחון. "וערבים?" שאלתי. על זה לא היה לו תשובה, אז הוא נסע.

קצת אחר כך עצר טנדר בצד השני של הכביש, וחקלאי במגפי גומי עד הברך יצא ממנו והתחיל לצעוק עלינו "למה לא הפגנתם כשערבים פצעו את הבת שלי?", וגם "כשערבים מסכנין יוכלו לגור בעבלין אנחנו נקבל ערבים למצפה אבי"ב!". במקרה, היה שם ערבי אחד שצעק לו שהנה, הוא דווקא מסכנין ושוכר בית בעבלין, או להיפך, לא זוכר.

כשהחקלאי ראה שהוא לא מצליח להרשים אותנו בטענות שלו, הוא פשוט עבר לנאצות נוסח "צריך להרוג את כולכם, נבלות". אכן תשובה ציונית הולמת, שגם מדינת ישראל השתמשה בה לא פעם.

בהפגנה פגשנו זוג פעילים ערבים. האשה ספרה לנו שהם הצליחו להכניס את בנם לגן ילדים ביובלים, ובעקבות זה אף הצליחו לקשור קשרי ידידות עם משפחות ביובלים. אבל כשהתחילו להתעניין לגבי רכישת בית ביישוב, מייד פרץ גל שמועות מכוער והם ירדו מהרעיון.

מה עוד רציתי לספר לכם?

לפני שבועיים רותם נסע לצמד הופעות האיחוד ההיסטורי של קרטר, מכונת הסקס הבלתי ניתנת לעצירה בלונדון. הוא קנה את הכרטיסים חודשים מראש. לי לא היה כסף. ביום ראשון, כשנסענו לדרום (אני מלמד קורס קומיקס לתלמידי שנה שלישית אנימציה ורותם עוזר הוראה בקורס עיוני בשנה ראשונה קולנוע במכללת ספיר בשדרות) רותם הכניס לטייפ דיסק הופעה שלהם.

היה כל כך מוזר.

כשהיינו בי"א ירון השמיע לי את קרטר. הוא אמר שאולי אני אתחבר אליהם כי הם יחסית פופיים ודומים לפט שופ בויז שאהבתי, לא כמו כל הדינוזאור ג'וניור המרעישים שהוא שמע אז. לקח זמן, אבל בסוף זה תפס.

בסטיות המלצנו עליהם יותר מפעם אחת, וזה היה נחמד לראות איך הצלחנו להשפיע על המון אנשים לשמוע אותם. הם עשו פופ פאנק קליט אך עצבני וכל המילים הם טקסטים פוליטיים חברתיים ביקורתיים ושנונים.

קרטר היו הפסקול שלי בתקופת סטיות והצבא, והם גם התפרקו בערך באותה תקופה שסגרנו את העיתון. בהדרגה השארתי אותם מאחור. עדיין יש לי את כל, או רוב הדיסקים, אבל לא הכנסתי אחד למערכת כבר שנים.

לשמוע דיסק שלם שלהם עכשיו היה כמו בלאסט פרום דה פאסט.

הנה צילום שלהם מלפני 20 שנה בערך:

גם לי הייתה בלורית כזאת כמו של ג'ים בוב, עוד מלפני שהכרתי את קרטר!

חוצמזה הייתי חולה השבוע. לא שפעת מיוחדת, רגילה. אבל זה עבר והיום הרגשתי מלא אנרגיה ועזוז וניקיתי את הבית ניקיון יסודי. שתולי שונא מים כמו כל חתול, ובכל צעד הוא ניער את הרגליים מהמים, ובכל זאת הוא התעקש לעקוב מקרוב אחרי כל תנועה של המגב.