בימים שבהם אני נע בין זעם לייאוש, אין לי הרבה מה לכתוב, אז אני פשוט אעשה קופי פייסט מלוחמים לשלום:
בשקט בשקט, ערב חג הפסח, אנחנו מתבשרים
שהפרקליטות החליטה לשוב ולחקור את מותה של עביר בת ה- 10.
שלש שנים לאחר מותה, לאחר שהוגשה תלונה למשטרה על כך שלא נפתחה
חקירה, ולאחר שנפתחה חקירה ונסגרה כלעומת שבאה, ולאחר שהוגש ערעור
לפרקליטות על כך שתיק החקירה נסגר ללא העמדה לדין ולאחר שהוגש ערעור לבג"צ
על החלטת הפרקליטות לסגור את התיק,
חויבה המדינה על ידי שופטי בג"צ לנמק מדוע אין בכוונתה לפתוח את תיק החקירה
או לחילופין -לפתוח אותו מחדש.
במקביל, לאחר שהוגשה תביעה אזרחית, פתח משרד הבטחון בחקירה משל עצמו, בה
התברר שהיו מספר עדים לאירוע מתושבי ענתא, שלא נחקרו.
איכשהו, הנתון המדהים הזה לא מצליח
לזעזע.
זו הדרך בה מדינת ישראל חוקרת את מותה של ילדה קטנה.
גם הילדה, גם
העדים, שקופים.
באחד הבלוגים נכתב
על עביר שמותה של ילדה ערביה בשטחים כנראה נחשב בישראל פחות ממוות של חתול
רחוב. ההשוואה מצמררת, אבל כשמעמיקים בתיק ולומדים את הדרך בה חקרה אותו
הפרקליטות, בכזו רשלנות, בכזה חוסר עניין, בכזו אגביות, אי אפשר להימנע
מהתחושה הקשה הזו.
את מה שסלוואה, אמא של עביר, איבדה, אף צדק לא יוכל להשיב.
והעובדה שמוסדות השלטון והצדק בישראל ראו במותה של עביר אירוע ששווה לקליפת
השום, רק מעמיקה את תחושת האבדן (אם בכלל ניתן עוד להעמיק תחושת אובדן של
ילד שילדת).
עד עכשיו.
בעקבות החלטת בית המשפט הגבוה לצדק,
בעקבות דיון של הפרקליטות בממצאי החקירה של משרד החקירות הפרטי ששכר משרד
הבטחון (מספר עדים שלא תוחקרו, שערו בנפשכם)
בעקבות ישיבה של הפרקליטות עם בכירים במשטרת מחוז שי שבתחומיה האירוע קרה
ודיון בממצאי החקירה של משרד החקירות הפרטי ששכר משרד הבטחון החליטה הפרקליטות לפתוח את התיק מחדש.
בסאם,
אבא של עביר, כתב לפני כשנתיים את הדברים הבאים:
"לא אשקוט עד שהחייל האחראי למותה של בתי יועמד למשפט
ויתמודד עם המעשה שלו. אדאג לכך שהעולם לא ישכח את בתי, את עביר היפהפייה
שלי.
אבל לא אבקש נקם. לא, אני אמשיך בפעולה שלקחתי על עצמי, יחד עם אחי
הישראלים. אני אלחם בכל כוחותיי כדי ששמה של עביר, דמה של עביר, יהפוך
לגשר שיגשר סוף-סוף על התהום בינינו, לגשר שיאפשר סוף-סוף לישראלים
ולפלסטינים לחיות בשלום, אינשאללה.
אם הייתי יכול לומר משהו לבתי, זה מה שהייתי מבטיח לה. והייתי אומר
לה שאני אוהב אותה מאוד-מאוד".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: