חשבתם שהנכבה קרתה ב-48? הצחקתם את מדינת ישראל. הטיהור האתני של שטחי יהודה ושומרון מפלסטינים ממשיך במלוא העוז גם היום.

שלשום השלים המנהל האזרחי את הריסתו של כפר שלם בבקעת הירדן, אחרי שהכריז על השטח כשטח אש וסתם את כל מקורות המים של היישוב.

היישוב אל פארסייה נמחק כליל מן המפה. יישוב שלם - 55 מבנים, 120 שכירים פלסטינים ובני משפחותיהם.

כפר נוסף, אל ברדלה, צפוי להיהרס גם הוא תוך ימים ספורים.

אחר כך יש לנתניהו החוצפה לטעון שהוא רוצה שלום, ושהוא מאמין בפתרון של שתי מדינות.

ואחר כך יש עיוורים בישראל שגם מאמינים לו, כי אף אחד לא סיפר להם מה הוא עושה בבקעה, והם לא קוראים את עיתון הארץ.

***

ובעניין אחר:

מרצ עומדת לפצוח בקמפיין התחדשות, או אולי הישרדות, וכמקובל בימינו זה התחיל עם מפגש בלוגרים עם ג'ומס, מוסי רז ויפעת סולל. הוזמנתי, והתלבטתי אם ללכת. לקמפיין הם בחרו בסיסמא האומללה "אין שמאל אחר", שכמובן אוטומאטית מרחיקה מהם כל מי שאינו מצביע שרוף של מרצ.

בסופו של דבר כן הלכתי. בדף הפייסבוק של הקמפיין אפשר לקרוא תקציר מקוצרר של השיחה שהתנהלה במפגש, וכן כמה מתגובותיי לדברים שאמר ג'ומס. בעצם אולי בכל זאת אשכפל אותם לכאן:

א. ג'ומס אמר: "אין לי בעיה עם האקטיביסטים, אבל שלא ידרשו ממני לעשות כמוהם".

אני אומר: מנהיג פוליטי צריך גם ליזום את ההפגנה וגם לעמוד בראשה, (ולא לעמוד בצד ולרכל).
אם הוא לא עושה לא את זה ולא את זה, אז הוא פשוט איננו מנהיג פוליטי.

אם מרצ חפצת חיים, עליה ליזום ולהנהיג מאבקים והפגנות בשטח, לא חוגי בית, כי בכנסת קולכם כמעט שלא נשמע.