לאחר ההצלחה המדהימה של פעולה אחת ביום: א-תואנה, שבמסגרתה הצליחו מאות גולשי אינטרנט לגרום למנהל האזרחי לחבר את הכפר הקטן למים זורמים ולחשמל זורם, והכל מהכסא בבית או במשרד, חוזרת תוכנית פעולה אחת ביום לעונה חדשה: בית סוריכ!
מה קורה בבית סוריכ
בית סוריכּ הוא כפר פלסטיני הנמצא צפון מערב לירושלים, מערבה
לרמאללה. בכפר כ-4000 תושבים, והוא נמצא כיום בשטח B לפי הסכמי אוסלו – מה
שאומר שהניהול האזרחי שלו מופקד בידי הרשות הפלסטינית, אבל הסמכות הבטחונית
בכל האזור היא ישראלית. מרבית האדמות החקלאיות של הכפר הן בשטח C –
באחריות מלאה ישראלית.
בית סוריכּ, כמו מרבית הכפרים שסביבו, ידוע במוצרי החקלאות
המגוונים שלו, ובעיקר באפרסקים האיכותיים שלו. מרבית המשפחות בכפר מתפרנסות
מהחקלאות, באופן מלא או חלקי. החקלאות בכפר נשמרה לאורך מאות שנים ומתפרסת
על אלפי דונמים מסביב לכפר.
הכפר נמצא ממש מול הר אדר ומבשרת ציון, בסמוך לקו הירוק (חלק מהר-אדר בנוי על אדמות חקלאיות שהיו של אנשי בית-סוריכּ.
בית סוריכ נהיו מפורסמים דרך הבג"צ על שמם, שהיה אחת העתירות
הראשונות שהוגשו נגד תוואי גדר ההפרדה, ואחת הפסיקות המפורסמות של בית
המשפט העליון בנושא הגדר. בבג"צ בית סוריכ,
בית המשפט פסק כי הפגיעה בתושבים הפלסטינים אינה מידתית ואינה עומדת במבחן
המשפט ההומניטרי הבין-לאומי. השופטים הדגישו את החובה לאזן בין צורכי
ביטחון לפגיעה באזרחים וטענו כי הפגיעה שתיגרם כתוצאה מבניית הגדר למרקם
האנושי אנושה ולכן הורה להזיז ולשנות את התוואי. יחד עם זאת, השופטים
השתמשו בעתירה כדי לקבוע את אמות-המידה למדינה ולמשרד הביטחון, כיצד כן יש
לבנות את גדר ההפרדה, וכיצד לאזן בין צרכי הביטחון לזכויות האדם של
האוכלוסייה הפלסטינית הסמוכה לגדר. העתירה לבית המשפט לוותה במאבק עממי של
הכפר, ועם התקדמות בניית הגדר המשיך הכפר במאבקו, וחמישה אזרחים נהרגו
בהפגנות.
העתירה אכן הזיזה את הגדר, ובמקום שזו תהיה צמודה לבתי הכפר ותשאיר את כל האדמות החקלאיות בצד הישראלי, הגדר כיום עוברת באמצע.
לבית סוריכּ, 2400 דונם אדמות חקלאיות, שמפרנסות עשרות
משפחות, אך כלואות בין הר-אדר לבין גדר ההפרדה. עד שנת 2008 התושבים יכלו
לעבור בחופשיות יחסית לפי רשימה שמית שהייתה במחסום, ויכלו לעבד את
אדמותיהם. החל מדצמבר 2008 הוכרז האזור כמרחב התפר וכשטח צבאי סגור והוחל
עליו משטר ההיתרים. משמעות הדבר היא כי אותה פגיעה אנושה במרקם החיים
האנושי לתושבים, אותה פגיעה כנגדה התריע בית המשפט העליון ארבע שנים קודם
לכן מתממשת בדרכים אחרות.
עד לפני שנתיים, תושבי הכפר התפרנסו בעיקר מחקלאות ועבודות ביישובים
הישראלים הסמוכים. מאז, כבר שנתיים שהאדמות הן שדות בור, והאבטלה והקושי
להתפרנס ולהתקיים בכבוד הופכים לעובדה קיימת.
על מה אנחנו נאבקים
כבר שנתיים שחקלאי בית-סוריכּ מנסים להגיע לאדמותיהם
החקלאיות, ולא יכולים. הם לא מוותרים, ולא מתייאשים – ודורשים לשמור על
כבודם העצמי, ועדיין להגיע לאדמות.
אנחנו מצטרפים לבית סוריכּ, בפעולה אחת ביום, כל יום, עד
שהאנשים יזכו לשוב לאדמתם, לזרוע ולשתול מחדש, להחיות את החקלאות ולהתפרנס
בכבוד.
אנחנו מצטרפים לדרישה לבטל את משטר ההיתרים – כי לכל אדם
הזכות לנוע בחופשיות, ובטח לאדמה שלו, ללא השפלה וללא אף תנאי. אם לפני
שנתיים כל תושבי בית סוריכּ יכלו לעבור בחופשיות לאדמות בלי שום היתרים –
אין שום סיבה שהם לא יעשו כן גם מחר!
זהו הסיפור של 186,000 פלסטינים שחיים בתוך או ליד 'מרחב
התפר', ואדמותיהם או בתיהם תקועים בין גדר ההפרדה שעוברת בעומק השטחים,
לבין הקו הירוק. מדינת ישראל התחייבה, אבל לא מקיימת – ופוגעת או מונעת
מהפלסטינים להגיע לאדמותיהם, לעיתים אפילו לבית שלהם.
אנחנו מצטרפים לדרישה מאד פשוטה – לאדם מגיע להגיע
לאדמותיו, ובאופן שמכבד את זכויותיו. בטחוננו הוא בשמירה על כבוד-האדם, גם
כשאנשי בית סוריכּ צריכים לעבור את הגדר בדרך לגידול אפרסקים וזיתים.
היום מתחילים, בפעולה כפולה: גם שולחים מכתב ליובל דיסקין,
ראש השב"כ, וגם מגייסים עוד אדם אחד לפחות שיעשה איתנו את הפעולה היומית,
שיהיה סיפתח מרשים!
לכל מי שמצטרף אלינו היום – תמצאו כאן בבלוג, בעמודה משמאל,
את כל המידע על בית סוריק והסיבות שאנחנו מצטרפים אליהם בדרישה לגישה
לאדמותיהם.
תזכורת על הקמפיין: אנחנו פועלים פעם אחת בכל יום, כמה דקות
בלבד, כדי לקדם זכויות יסוד. היום אנחנו שולחים מכתב - מעתיקים את הנוסח
המצורף כאן למטה, עורכים אותו באופן אישי (מומלץ!), חותמים, ושולחים אותו
בפקס למספר המצורף. וזה הכל – עד לפעולה של מחר.
ואחרי זה, ספרו לחבר'ה! שתפו בפייס או פה בבלוג מה שלחתם ואת מי גייסתם, מה שיניתם ואיך היה.
אנחנו מתחילים בפנייה למר דיסקין, שפעולותיו רבות וחשאיות,
ולרוב איננו ניצב מול הקהל הרחב. מעבר לזה שמדובר בתפקיד שושואי חשוב,
לשב"כ יש השפעה מכרעת על הגישה לאדמות, ועל משטר ההיתרים. הם שותפים מלאים
להגדרה מי זקוק להיתר – גם בכניסה לישראל, ובטח בכניסה לאדמות הפרטיות
הפלסטיניות שבמרחב התפר.
יובל דיסקין. היחיד עם שם מלא בפומבי
ראש השב"כ יכול מחר לפתוח את השער לחקלאי בית-סוריכּ, ולאפשר להם גישה לאדמותיהם בדיוק כמו לפני שנתיים.
מכיוון שהשב"כ לא ממש זמין לציבור, אנחנו ניעזר בממונה עליו – משרד ראש הממשלה – להעברת המכתבים.
מספר הפקס של מח' פניות הציבור הוא: 02-6546717
והטלפון כדי לוודא שהפקס הגיע, ויועבר לראש השב"כ – 073-2100348
אפשר להשתמש באתר הזה כדי לשלוח פקסים בחינם דרך האינטרנט: http://www.freefax.co.il/upload-fck.php
(המכתב מנוסח בלשון אשה, והגברים בינינו צריכים לשנות ללשון זכר)
תאריך: 17.10.2010
לכבוד
ראש השב"כ מר יובל דיסקין
באמצעות: משרד רוה"מ פניות הציבור
הנדון: פתיחת שער לזכויות יסוד לחקלאי בית סוריכּ
א.נ.,
אני פונה אליך היום בבקשה לסייע במתן גישה לחקלאי הכפר הפלסטיני
בית-סוריכּ לאדמותיהם אשר במרחב התפר מתחת להר-אדר, באופן השומר על
כבוד-האדם, שלנו ושלהם.
חלפו שנתיים מאז נפלה על תושבי בית סוריכּ הגזירה, להיכנס בעול משטר
ההיתרים כדי לעבור לאדמותיהם החקלאיות הפרטיות, שנמצאות מעבר לגדר ההפרדה.
תושבי הכפר אינם מבקשים את ההיתרים כי הם שמעו על הבעיות הרבות שמשטר זה
מביא עימו. הם רואים לעצמם זכות-יסוד להגיע לאדמותיהם, ללא היתר מאף אחד,
כל שכן מהשלטון הצבאי הישראלי.
אני יודעת כי עד לפני שנתיים, היה הסדר בטחוני שאיפשר למרבית תושבי הכפר
לעבור את השער ולעבד את אדמותיהם שבמרחב התפר – וכך נשמר הן הביטחון אך גם
כבוד-אדם בסיסי כלפי התושבים.
אני יודעת כי אתה ופקודיך עוסקים יומם וליל בהגנה וביטחון, וכי במסגרת
זו השב"כ מעורב בתחום ההיתרים. אני מבקשת כי אנשי השב"כ האחראים על תחום זה
יפעלו כדי לאפשר לחקלאי בית-סוריכּ מעבר הוגן ושוטף לאדמותיהם שמתחת
להר-אדר, בכל עונות השנה, למשל בהסדר הבטחוני שאיפשר זאת עד לפני
שנתיים, ובלי היתרים פרטניים.
אני מאמינה שאפשר לשמור על כבוד האדם ועל זכויות יסוד, יחד עם ביטחון.
גם לפרנסת תושבי בית-סוריכּ, ולא פחות חשוב לכבוד-האדם שלי ושלך,
כישראלים.
בתקווה למענה חיובי,
בכבוד רב ובהערכה,
שם:
כתובת לתשובה:
דוא"ל לתשובה:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: