עשרות רבנים מטיפים נגד מבקשי מקלט ומהגרי עבודה (מסתננים) > מאתיים אזרחים גאים מפגינים בעד מוות לערבים, מוות ליהודיה ש"הולכת" עם ערבי, ומכריזים בעלות על רחמן של נשים יהודיות, שהוא, כמסתבר, אינו רכושן הפרטי, אלא רכושם הפרטי של גברים יהודים > באשדוד ניסיון לרצח שבעה סודאנים > בירושלים נערה יהודיה משמשת נערת פיתוי לערבים, מוליכה אותם למלכודת שבה מרביצים להם שבעה נערים יהודים...

הם זרים! הם מסוכנים! הם אונסים את בנותינו! מאיימים לשדוד את רחמן היהודי!

אז מה, אי אפשר להשוות, אה?

גם כשהמילים הן אותן המילים,

וגם כשהמעשים הם אותם מעשים?

יוני 1939, העמוד הראשי של "דר שטורמר" - "הנחש היהודי יגזול את תומת בנותינו".

בקרוב בבת ים !
שיחזור רגעי קסם מגרמניה 1933:
זוג מעורב גרמניה ויהודי נענשים ברחוב (או יהודיה וערבי...)
על השלטים כתוב בגרמנית:
"אני החזירה הכי גדולה שיש פה ואני נותנת במיטה רק ליהודים"

"אני, צעיר יהודי, עושה רק נערות גרמניות בחדר".

(תודה לבים)

שריפות ספרים כבר היו לנו מזמן (זוכרים את איש ש"ס באור יהודה ששרף ספרי הברית החדשה?).

עכשיו הגזענים היהודים כבר עוברים לשריפת אנשים ולשמירה אלימה על הרחם היהודי.

מה עושים?

לא הרבה.

 צילום: אורן זיו, אקטיבסטילז

(התכוונתי לתת את השלט לבחורה, אבל בסוף יצא שאני החזקתי אותו, ואח"כ התחלפתי עם אור ברקת שעומד פה לידי. הערבים בהפגנה שועשעו, אבל נתנו בי מבט מוזר).

נ.ב. לקופי של השלט החדש אחראית שרית טופז.

ויש גם פארודיה על השלט הזה:

תוספת:

מגיבים רבים, בעיקר בבלוג התאום בקפה דהמרקר, טועים לחשוב שאני משווה את המצב בארץ היום ל"שואה".

אז ראוי להדגיש:

לא עשיתי השוואה לשואה, אלא לרדיפת היהודים שהתקיימה הרבה לפניה.

העם הגרמני לא התנגד (למעט חריגים מעטים, סמולנים כאלה, בוגדים, אתם יודעים) לרדיפות היהודים לפני השואה.