מזמן לא נהניתי כל כך מלעשות איורים לעיתון, ומזמן לא עבדתי קשה כל כך.

אולי זה עוזר שמביאים אותך לפגישה במערכת וגורמים לך להרגיש מוערך וחשוב. הם רצו שאאייר חלק שלם שעוסק בשאלות לא פתורות מטופשות כמו למה נכחד הג'וק היטלר ולמה אבי בניהו לא מסתפר ולמה עדיין שואלים אם ארזת לבד. הם רצו משהו בסגנון עדכני, דיגיטלי, נקי. והם אמרו שאני יכול להיות חופשי לבחור מה לאייר ואיך, תתפרע. אמרתי: תזכרו שאמרתם את זה.

באתר הארץ מופיעות רק חלק מהשאלות, בלי הסדר שלהן במודפס. את המוסף איירו חוץ ממני גם מורן ברק ויעל בוגן.

רציתי משהו בסגנון מה שעשינו פעם אורי אשי, נועה אברבנאל ואני בישיבות סיעור מוחות עליזות כשעבדנו על פרוייקט איור ספר מודפס לאתר אבטיח. הפרוייקט לא יצא לאור בסוף, לא באשמתנו, אבל עדיין זכורים לי לילות נונסנס שבסופם כאבה לי הלסת. מרוב צחוק, לא מה שחשבתם.

אז גייסתי את נועה, היישר מעיצומן של מלחמת החפירות בשנה ב' תקש"ח בבצלאל, שתכתוב רעיונות, תפקח על הסטיילינג ובכלל שתהיה הפוסקת הסופית, ונכנסנו לשבוע עבודה שבו נדרשתי לייצר 6 איורים מושקעים.

הרעיון היה לשלב אלמנטים מכל השאלות שמופיעות בעמוד לאיור אחד, וגם שהאלמנטים יופיעו שוב באיורים הבאים ויצרו המשכיות סיפורית קלה. למשל בכפולה הפותחת הופיעו השאלות הבאות:

• למה הג'וק היטלר נכחד?
• למה רוב מעצבי הבגדים לנשים הם גברים?
• למה נשים אוהבות יהלומים?
• למה כתוב חצי שקל על מטבע של חמישים אגורות?

אז הרעיון של נועה היה ג'וק היטלר-פרדי מרקורי לבוש בגדי אופנת עילית לנשים, מכניס חצי שקל למכונת משחקים כזאת עם מלקחיים שצריך לשלוף צעצוע, אבל במקום צעצועים יש יהלומים. אני הוספתי אלמנט מוצנע של יהלומי דמים וטפט עם אלמנטים אפריקאיים על המכונה, רמז למוצאם של היהלומים. וכך המשכנו גם באיורים הבאים עד לקרשנדו בסיום.

עשיתי סקיצות קומפוזיציה בעפרון, ואז הרכבתי מין קולאז' ווקטורי בפריהנד, מאלמנטים שחלקם ציירתי ואת חלקם עשיתי בטרייסינג ידני על בסיס צילומי רפרנס. היו גם כמה אלמנטים שהעברתי בטרייסינג אוטומאטי. השתדלתי לגוון בקומפוזיציות ובגדלים. השתדלתי לעבוד ללא רקע אלא שיהיה כמה שיותר לבן.

עברו לפליקר שלי לראות אותם טיפה יותר בגדול:

אני יכול לשבת ולהסביר שעות מאיפה הבאתי כל אייטם, צורה או טקסטורה, או למה התיק הזה נמצא בזווית הזאת באיור הזה, ויש גם כמה טעויות מינוריות, אבל אני משאיר לכם את חדוות הגילוי, אם זה מעניין אתכם. המון פרטים שהשקעתי בהם יצאו קטנים מידי בדפוס ואבדו, ובגלל שנגמר לי חשבון הפרו בפליקר גם שם זה לא גודל האיור הכי גדול שיכול להיות.

במהלך העבודה התמכרתי לדיסק של להקה ישראלית-ניו-יורקית בשם שוטנז (שעטנז), בחלקם יוצאי הבלקן ביט בוקס, שאותו אפשר לשמוע בחינם או להוריד בשישה דולר. הם עושים סרף מזרח תיכוני, והגרסא שלהם לתפוח זהב מצויינת.