גלנדון מראיין את ניר מטראסו במארב.

אם תקראו את (כל) הראיון, אתם מוזמנים לקרוא גם את תגובותיי:

יש לי הערכה רבה, אם כי לא קנאה, ליכולת של ניר מטראסו לחיות כאנרכיסט בעולם המודרני.

תגובה לביקורת של ניר על מדיום השירה: הפוסל במומו פוסל.

דווקא הקומיקס של ניר, כמו הניסויים שלו במדיומים שונים, דומים מאוד לסטריאוטיפ של שירה כהתעסקות אמנותית, ניסיונית, התפרצויות תת מודע בלתי מבוקרות, וחסרות מטרה סופית ברורה.

בניגוד להאשמות של ניר, ולסטריאוטיפ הנפוץ, גם במדיום השירה יש משוררים שעובדים קשה על קונסטרוקציה של  יצירה עד שהיא שלמה, ולא סתם משפריצים אותה מהתחת.

אני שותף להסתייגות של ניר מהגדרת עצמי כאמן, אבל לא אכעס אם מישהו אחר יגדיר אותי ככה.

ההשוואה של האמנות המודרנית למציאות הטלוויזיונית היא מבריקה. צריך להדגיש את זה במרקר וירטואלי.

בעצם, איפה הלינק בקולקטיב לתוכנה שתעשה כזה דבר: אם תגיע למאמר דרך לינק אצלי בבלוג, האינסרטים (=המשפטים שמצוטטים בגדול) יהיו כאלה שאני בחרתי ולא גלנדון?

אינסרט נוסף:

"כשאני אומר 'אני לא אמן' אני בעצם אומר שאני מנסה להיות נגיש" (ניר מטראסו, 2005)

ניר מטראסו הוא אינטלקטואל. ואם הוא לא אוהב את ההגדרה הוא יכול ללכת להזדיין, יש לו עם מי.