מתחיל להתרגל לרעיון של הגירה

פוסט זה מורכב מציוצים וסטטוסים בפייסבוק, מהערב שבו מצאו את גופות שלושת החטופים.

אני לא יודע אם אצליח להגר מפה. אולי אשתפן בסוף.

החיים שלי בתל אביב מעולים. אני גבר אשכנזי יהודי (רבע בולגרי! חלק מהספרדים מכירים בבולגרים כספרדים!), בן להורים שהם אמנם לא טייקונים אבל עבדו קשה כל חייהם ובזכותם מצבי יציב. מה זה יציב, מצויין. תודה אמא ואבא!!!

אני באמת לא רוצה לעזוב. באמת שלא. באמת באמת שלא. באמת באמת באמת שלא. אבל אני לא רואה שום תוחלת לחיי במקום הזה.

שואלים אותי כל הזמן, לא רק טרולים ימנים, אלא גם חברים, למה אני לא עוזב כבר עכשיו. שאלה מצויינת, שאני מתחבט בה כבר כמה שנים. התשובה היא שוב ושוב, טוב לי פה. ברמה האישית. אני לא מסוגל לחשוב על מקום שיהיה לי יותר טוב מתל אביב. אבל הערב אני מתחיל לחשוב שאין ברירה.

למדרון יש רק כיוון אחד. השאלה היא רק מי יברח בזמן מהספינה הטובעת. אני לא רוצה להיות זה שלא ברח בזמן.

אם אתם בני שישים או שבעים, אולי אין טעם שתהגרו. אני מניח שישראל תמשיך להתקיים עוד עשר, עשרים שנה. אבל אני עוד לא בן ארבעים.

לאן? אני רוצה לשחק או באירופה או בספרד. או בפורטוגל. אומרים שליסבון היא הברלין הבאה.

אולי זה ייקח עוד שנה או שנתיים. אבל אם אני חפץ חיים, ועתיד, אני חייב לברוח מפה. ויפה שעה אחת קודם.

השנה היא גרמניה והמקום הוא 1937. סופסוף ביבי ואני מסכימים. ליהודים חפצי חיים יש רק אופציה אחת: למכור את כל נכסיהם ולברוח מהר.

נ.ב. למי שלא קולט: כבר עכשיו יותר מחצי מילדי כיתה ג הם דתיים. בעוד 9 שנים הם הולכים להצביע. איך באה לכם ממשלת ליברמן-בנט-דרעי-יהדות התורה?