אני עובד בחנות ירקות בשוק הפשפשים.
לפני זה עבדתי כחמש שנים בחנות ירקות אורגנים בשוק בנמל ת"א, כן, זה של מיכל אנסקי.

היום נכנס צעיר לחנות, שאל אם יש עגבניות מיובשות. לא, אמרתי, אבל יש פה שרי בחצי מחיר, אתה יכול לעשות בעצמך בתנור תוך כמה שעות. צחק ואמר שזה לא בשבילו, אבל עניין אותו מה שונה בעגבניות שהן בחצי מחיר. הסברתי שהן כבר רכות, אבל אם זה לרוטב זה עדיין סבבה.

הוא לא הבין את הקונספט. חשב שזה סוג שונה של עגבניות. אז הסברתי לו על איך העגבניות מגיעות אלינו לחנות טריות ומוצקות, ואחרי שבוע הן כבר רכות ומאוד בשלות, אז הן פחות טובות לסלט אבל לרוטב או למיובשות הן ממש סבבה, אפילו יותר טובות כי יותר מתוקות. ואנחנו רוצים להפטר מהן לפני שיתקלקלו, אז חצי מחיר.

אני לא זוכר מתי למדתי על העניין הזה בעצמי. אולי כשעברתי לגור לבד והתחלתי לבשל? אולי לפני מאמא או סבתא? לא זוכר. היום זה נראה לי ידע כה בסיסי ומובן מאליו, אבל מדהים כמה אנשים חסרים אותו. כשעבדתי בחנות בנמל ת"א היו אשה או שתיים שידעו לנצל את ארגז החצי מחיר, בחנות בפשפשים אף אחד. כמעט. לפעמים תיירות צעירות כן יודעות ומנצלות.

בכל מקרה אחרי שהסברתי לו הוא שמח לקחת את העגבניות בחצי מחיר, והערב בטח הכין יופי של רוטב עגבניות. הרגעים הכי נחמדים בעבודה שלי הם אלה שבהם אני מצליח להשכיל את הלקוחות שלי.