| |
תרבות אלטרנטיבית: קומיקס, מוזיקה, מחאה. לא יומן אישי. אבל אולי אני אגלוש לניו ג'ורנליזם. |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2005
הסיטואציוניסטים
והפעם, חומר קריאה קצת גבה מצח לשבת. המדובר בעבודה שעשיתי בשנה ג' בבצלאל לקורס עיוני שהעביר חיים לוסקי בנושא הוגה הדיעות המעניין וולטר בנימין.
(מאמר מוסגר: היו שלא חיבבו את דרך ההוראה של מר לוסקי, שהוא בחור דעתן ופסקני שמוחץ תלמידים די בקלות. כל זה נכון, אבל מניסיוני בדרך כלל הסיבה לכך היא במקרה הטוב בורותם התהומית של הסטודנטים, או במקרה הפחות טוב טיפשותם המולדת. בכל מקרה בשבילי השיעורים שלו היו מאלפים והוא באמת השלים לי המון חורים מביכים בהשכלה. אני ממליץ לכל סטודנט תאב ידע לקחת לפחות קורס אחד שלו כדי להתרשם, בתקווה שאחר כך תקחו את כולם. למיטב ידיעתי הוא מלמד בבצלאל ובקמרה, אולי גם במקומות נוספים.)
שנים תיכננתי לערוך מחדש את העבודה הכאילו אקדמית לכתבה קצרה יותר ויותר נגישה, אבל כל פעם היה חבל לי על כל הניסוחים המפולפלים שלי ולא ידעתי מאיפה לקצץ. אז אני מגיש אותה אחרי קיצוץ חלקי בלבד. היא עדיין מתארת די בפירוט את כל תולדות התנועה. אם מישהו רוצה לנסות לקצוץ אותה ולהשאיר רק את התובנות המענינות אני אשמח לקבל הצעות. בינתיים, הנה קטע הפתיחה, בתור מתאבן. קישור למאמר המלא בסוף. שבת שלום!
הסיטואציוניסטים היו תנועה אומנותית\פוליטית, שאפשר לראות בה חוליה שמקשרת רעיונית בין הדאדא לפאנק. בכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו. אלא, שבכל דור ודור, מגיח גם אותו קומץ אמיצים, הקורא תיגר על הממסד, ומנסה לעשות את המהפכה שלו.
הסיטואציוניזם היתה תנועה שפנתה בכמה כיוונים להגשמת הציווי הבנג'מיני: החל מהגות פילוסופית, דרך פעילות אומנותית חתרנית לניפוץ המסורות השולטות, ועד קריאה למהפכה במובן הפוליטי. כמו כן התנועה טוענת לאחריות האידיאולוגית לפרוץ מרד הסטודנטים של 68'.
לפי הבנתי, התנועה מגלמת פעילות במובן הפוסטימודרניסטי: כיאוטית, רב ממדית ורבדית. לא פעילות מוגדרת ומובנית עם אפיקי פעולה נפרדים וברורים, אלא שילובים ועירובים של האומנותי הפילוסופי והפוליטי, האוונגארד והפניה להמון.
הם ביקשו ללחום בשעמום ובניכור השולטים בחיי היום יום המודרניים. הם דרשו מעצמם ומכל אדם להתנתק מתרבות הצריכה השלטת, להחליט בעצמו מהם שאיפותיו ותשוקותיו, ולפעול ללא לאות להגשימן.
הסיטואציוניסטים נתנו שמות לתופעות בתרבות העכשווית שכל ילד עירני מכיר בהן בחוש, אבל מתקשה לשים עליהן אצבע. עשיתי את העבודה הזאת כשלמדתי בשנה השלישית בבצלאל, בערך ארבע שנים אחרי שסגרנו את סטיות של פינגוינים. פתאום המון דברים הסתדרו לי בראש.
גיליתי המון נקודות השקה: גם אנחנו בסטיות עירבנו ביקורת פוליטית עם אמנות ועם הרבה נונסנס, וגם אנחנו התאמצנו להיות לא מובנים וקשים להגדרה. כי כשקל לתייג אותך, קל להכניס אותך לקופסא.
אז מי היו הסיטואציוניסטים? מה הייתה ביקורתם על התרבות השלטת? מה היו שאיפותיהם האומנותיות והפוליטיות? וכמובן, כיצד עמדו שאיפות והצהרות אלה במבחן המציאות?
מיד נראה!
הסיטואציוניסטים
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: