| |
תרבות אלטרנטיבית: קומיקס, מוזיקה, מחאה. לא יומן אישי. אבל אולי אני אגלוש לניו ג'ורנליזם. |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 7/2005
מאבק השמאל נוחל הצלחות
לרבים מחבריי העצלנים אף יותר ממני לא נעים מזה שאני מדבר איתם על הפגנות בשטחים. כמובן שהם בעד, אבל אין להם חשק ללכת להפגנות. התירוצים רבים: הם לא "כאלה" (יעני לא שמאלנים מתלפלפים סהרוריים עם משקפיים עבות ושיניים בולטות שאוכלים רק גרגרים, זרעונים ועשב החיטה), אין להם כוח, אין להם חשק, הם "לא פוליטיים" ושאר קישקושים עצלניסטיים. בבוא היום הם יגידו שהם היו רק בורג קטן במערכת.
אחד התירוצים הבולטים מדבר על זה שהמפגינים נגד הגדר הם רק קומץ סהרורים שלא באמת משפיעים, ומכיוון שהמאבק מול כוחות השחור ממילא חסר סיכוי, למה לבזבז את הזמן על זה, ועוד להתלכלך באבק ולהזיע בחום. (מה הם לא שמעו על מזגן הערבים האלה? למה דרכי העפר שלהם לא ממוזגות? תמיד ידענו שאי אפשר לסמוך על ערבים).
ובכן זוהי כמובן טענה חסרת שחר לחלוטין. מאבק השמאל לא נעשה רק ע"י קומץ היפים בדרכי עפר, אלא במקביל גם על ידי משפטנים חריפים באולמות הממוזגים של בית המשפט הגבוה לצדק. והמאבק הדו ראשי מצליח.
עובדה.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: