התחלתי לכתוב מדריך למו"ל. כלומר התחלתי לכתוב המלצות על בתי דפוס. ואז חשבתי שכדאי להגדיר קודם כמה מושגי יסוד. וגם לדון קצת בכמה עותקים בכלל כדאי להדפיס. בקיצור יש פה הרבה פרקים. אני אפרסם את כולם בבלוג שלי, אשפץ אותם לאורך הזמן, ובסוף אאסוף את כולם ולא אוציא ספר, כי זה לא ממש כדאי כלכלית. תהנו, תוסיפו הערות, הצעות, ביקורות, התנגדויות, בקשות, שאלות.

בפרק הראשון אגדיר כמה מושגי בסיס באופן מאוד (מאוד) כללי, בפרק השני אדון בשאלת "כמה להדפיס", ובפרק השלישי אעבור סופסוף להמלצות ספציפיות על בתי דפוס שמתאימים לכל שיטה, כמות ופורמט הדפסה.

א. צבעי הדפסה – בהדפסת אופסט

א.1. הדפסה בשחור לבן – בניגוד למה שאתם עלולים לחשוב, שחור לבן היא הדפסת צבע אחד ולא שניים. הלבן הוא צבע הנייר, והוא לא נספר בהדפסה. השחור הוא הצבע האחד. כל צבע הדפסה בדפוס רגיל, דפוס אופסט, דורש לוח (פלאטה) אחד. לכל צבע הדפסה יש את עלות צריבת הלוח ועלות הדפסת הצבע (כלומר הזמן והעבודה שנדרשת להתקין את הלוח במכונה ולהדפיס את כל הגיליונות באותו צבע). פלאן-B מודפס בדפוס אופסט בצבע אחד - שחור.

א.2. הדפסה בשני צבעים – בדרך כלל צבע ראשון שחור, וצבע שני נוסף. הדפסה זו מאוד מקובלת בעולם בקומיקס אלטרנטיבי, כי היא גם זולה יותר מצבע מלא וגם אפשר לעשות איתה דברים שנראים מאוד אומנותיים ולא שגרתיים, כמו שני צבעים שאף אחד מהם לא שחור, למשל כתום וכחול, אדום וירוק, או כמו במקרה של פיצרייה קמיקאזה, שחור וכסף.

א.3. הדפסה בצבע מלא – או בשמה המקצועי פרוצס – הדפסה בארבעה צבעים:C- ציאן (מין תכלת קצת טורקיזי), M- מגנטה (אדום ורוד), Y- צהוב ו-K-שחור (K כדי שלא יתבלבלו עם B-כחול). בדרך כלל לא עושים הדפסת שלושה צבעים, אלא עוברים כבר לפרוצס מלא. בצבע מלא שילובי הצבעים השונים נוצרים על ידי רשתות נקודות בצפיפות משתנה, שבהן רשת אחת מודפסת על השניה, ומרחוק נוצר שילוב הצבעים שיוצר כל גוון. הרשתות מתוכננות בארבע זוויות שונות כדי שהנקודות ישבו אחת ליד השניה ולא אחת על השניה. ספרי קבוצת דימונה, החל מהשני, מודפסים בצבע מלא.

ב. גדלי נייר

נייר – נייר בא בגדלי גליונות שונים. גליון נייר סטנדרטי שלם גודלו 70X100 ס"מ, וממנו נגזרים חצי גליון (50X70), רבע, וכו. כשמתכננים את גודל החוברת צריך להתייחס לכמה כפולות נכנסות בגליון נייר. למשל בפורמאט הקלאסי של A4 (כמו פלאן-B למשל), נכנסים שמונה עמודים מכל צד של הגליון, וסה"כ 16.

בבתי דפוס גדולים יש מכונות גליון שלם. בבתי דפוס בינוניים יש עד מכונת חצי גליון, ובקטנטנים יש רק רבע גליון, שעליו נכנסת כפולת A4 מכל צד, כלומר 4 עמודים על כל גליון הדפסה.

שימו לב שמסביב לגודל הנטו של העמוד בחוברת באים השוליים שנחתכים, ועוד סנטימטר שאותו משאירים כדי שיהיה למכונה מאיפה למשוך את הנייר. לכן על רבע גליון, שגודלו 50X35 ס"מ, מושיבים כפולת עמודי A4 שגודלה 42X29.7. גודל הדף הכי גדול שאפשר לדחוף לרבע גליון זה בערך 33X24.

ישנם גם גדלי גליונות לא סטנדרטיים, כמו גליון אקסטרא שבא ב-102 ס"מ אורך, או כל מיני נירות מיוחדים בגדלים שונים.

לכן תמיד לפני שאתם ניגשים לתכנן חוברת תיגשו לבית הדפוס להתייעץ ולראות אם מה שאתם מפנטזים עליו הוא אפשרי ואם הוא כדאי כלכלית. בד"כ, הצמדות לפורמאטים מוכרים תתברר ככדאית יותר, אבל למי שמכיר את איך שהדברים עובדים אפשר לפעמים לתחמן.

כעקרון, אחד הגורמים המשפיעים על עלות ההדפסה הוא מספר לוחות ההדפסה, שכן עלות לוח הדפסה בגודל גיליון לא שונה בהרבה מעלות לוח בגודל חצי גיליון, לכן עדיף להדפיס מראש במכונת גיליון.

ג. גימור הנייר

סוגי הנייר העיקריים המקובלים:

נטול עץ – נייר כמו נייר רגיל של הדפסות לייזר או זירוקס, מחוספס קמעה (ככה כותבים קמעה, נכון? לא עם כ', נכון?). למשל נייר הפנים של פלאן-B. הוא כן עשוי מעץ, הוא פשוט קרוי ככה כי פעם עשו אותו מסמרטוטים ישנים (באמת). בהדפסה על נ"ע צבעי הדפוס מתפשטים קצת על הנייר, זאת הדפסה "חמה" יותר בתחושה שלה. הצבעים פחות חזקים וההדפסה טיפה פחות חדה מאשר על כרומו.

כרומו – נייר מבריק וחלק שנוצר כשלוקחים נטול עץ ומצפים אותו בלכה כלשהי, ומשייפים אותה.

כרומו מט – כמו כרומו רק פחות מבריק.

כשמדפיסים על כרומו, בייחוד אם זה רק בצבע אחד או שניים, מומלץ להשקיע בציפוי לכה על בסיס מים, כדי שהצבע לא ילכלך את העמוד שממול ואת האצבעות.

כיום אין הבדלים משמעותיים בעלויות בין שלושת הסוגים שלעיל.

סוגים נוספים:

נייר עיתון - נטול עץ גס ואפרפר\צהבהב, סופג מאוד. בד"כ משמש בהדפסת רוטאציה. קיימת גרסא המחקה את נייר העיתון המתאימה להדפסת לייזר. בד"כ זול יותר מנ"ע.

נייר ממוחזר - קיימים עשרות סוגים של ניירות ממוחזרים, רובם יקרים יותר מנ"ע רגיל.

נייר עם טקסטורות - נייר שמגיע מהמפעל כבר עם דוגמא עדינה מאוד של פסים, ריבועים וכו, או עם טקסטורה תלת מימדית כגון דמוי בד, או אחרים. בד"כ ניירות אלה יקרים מאוד בהשוואה לנייר רגיל.

ד. עובי הנייר

עובי הנייר נמדד למעשה לפי משקל הנייר, שנמדד במשקל של גרם למטר רבוע. נייר רגיל להדפסת לייזר שוקל בד"כ 80 גרם למטר, בריסטול דק שוקל 170-180 גרם, בריסטול עבה שוקל 240-250 גרם.

ככל שהנייר עבה יותר הוא יקר יותר.

ה. הדפסת זירוקס (צילום שחור לבן)

טכנולוגיית הזירוקס היא למעשה אותה טכנולוגיה של הדפסת לייזר. 

בזירוקס הגיליונות באים בגדלים:

A4, שגודלו 21 על 29.7 ס"מ

A3, שהוא כפול מ-A4, וגודלו 42X29.7 ס"מ.

ו. הדפסה דיגיטלית (לייזר צבעוני)

בהדפסת צבע דיגיטלית אין לוחות הדפסה, וגם היא עובדת בטכנולוגיית הלייזר. בהדפסה דיגיטלית ההדפסה היא כמו במדפסת ביתית, ישירות מהקובץ לנייר. מכיוון שאין עלויות בסיס, אפשר להדפיס גם כמויות קטנות, הבעיה היא שהעלות לעותק בודד גבוהה יותר.

בהדפסה דיגיטלית בד"כ מדפיסים על גודל A3. ברוב לשכות השירות יש גם גודל A3 מוגדל, 32X45 ס"מ. בהדפסה דיגיטלית שטח ההדפסה נטו הוא בערך חצי ס"מ רווח מכל צד.

בהדפסה דיגיטלית הצבעים בד"כ רוויים ועזים יותר מהדפסת פרוצס, ונייר ברירת המחדל הוא כרומו או כרומו מט. אבל כיום אפשר להדפיס גם על ניירות נ"ע מיוחדים שהם כן מוחלקים יותר, וגם על ניירות ממוחזרים ודמויי נייר עיתון.

ז. הדפסת רוטאציה

בלי להיכנס להסברים מסובכים, זוהי ההדפסה המשמשת עיתונים כמו מעריב, הארץ והפושטק, על נייר עיתון ובאיכות הרבה יותר גרועה מהדפסת אופסט. הדפסת רוטאציה נהיית כדאית כלכלית רק בהדפסה של כמה אלפי עותקים ומעלה, אבל אז היא נהיית מאוד מאוד זולה פר עותק.

ח. עלות מול כמות, וכמויות הדפסה

כשמדובר בכמויות קטנות של מאות עותקים, קיימת התלבטות אם להדפיס באופסט או בדיגיטלי. ההתלבטות קיימת בצבע וגם בשחור לבן.

נקודת האיזון הכלכלית נעה סביב 400 עותקים: מתחת לזה שווה יותר להדפיס בדיגיטלי, מעל באופסט. אם קיימת תקווה ריאלית שתהיה הדפסה גדולה נוספת, הכף נוטה לכיוון האופסט, שכן אפשר לשמור את לוחות ההדפסה להדפסה הבאה ולהתחיל עם עלויות בסיס נמוכות יותר. בכל מקרה של הדפסת אופסט, אם קיימת האפשרות של הדפסה נוספת, מומלץ לקחת את לוחות ההדפסה הביתה. לעולם אל תסמכו על בית הדפוס שישמור לכם על הלוחות לתקופה העולה על חודש-חודשיים.

ט. סוגי כריכה

סוגי הכריכה העיקריים מובאים כאן בסדר עולה של מחיר:

0. סיכות ללא כריכה

נזכרתי להוסיף את סוג האיגוד הזה של דפים, שלא כולל כריכה: פשוט מהדקים את ערימת הדפים מהצד. אין כפולות עמודים, כל דף בודד.

דוגמא: כלום בפיתה.

1. כריכת סיכות - פוני, אוכף, מחברת, וכו

מהדקים את הכפולות באמצע ומקפלים. אפשר להשתמש בנייר או בריסטול עבה יותר, או בצבע אחר, לכריכה, אבל לא חובה.

דוגמאות: פלאן-B: כריכת סיכות בריסטול 250 גרם, פנים נטול עץ 80 גרם. אדירי התכלת: כל החוברת על כרומו מבריק, בערך 170 גרם. 

2. כריכה רכה, בהדבקה

מקפלים את כל גליונות הפנים, חותכים את הגב שלהם, מורחים דבק, מדביקים לכריכה המקופלת.

דוגמא: ספרי דימונה.

3. כריכה רכה, בהדבקה ותפירה

מוסיפים תפירה של כל עמודי הפנים, מה שמוסיף הרבה עמידות לספר.

4. כריכה קשה

את עמודי הפנים מקפלים ותופרים. הכריכה מורכבת מנייר חיצוני שמודפס, שאותו מדביקים על קרטון עבה.

בד"כ יש גם כפולה פנימית שבצד אחד מודבקת לקרטון העטיפה ובצד השני מודבקת לעמודי הפנים. כפולה זה נקראת פורזאץ ובמקרים רבים גם היא נושאת הדפסה, בדוגמא חוזרת או במוטיב אחר.