כל החברים שלי, לא, בואו נגדיר את זה, כל אלה שהצעתי להם, היו סקפטיים כשהצעתי להם לבוא להופעה של הלוואי וגודביי. משורר רוסי שיכור קורא פואמה על רקע ג'אז חופשי? הממ... אמנם אני תמיד נזכר להציע להם הצעות שעה לפני שהמופע מתחיל, אבל זה הם אלה שסובלים מחוסר משווע בספונטאניות, לא ככה?

בכל מקרה, פספסתם את ההופעה, אבל לא מאוחר לקנות את הדיסק - וזה כדאי!

וכך נפתחת הפואמה, ומי מכם שעדיין שומע FM106 אולי יזהה:

" –קופים יצאו מדעתם. ראית את החשבון שקיבלנו? שאלתי את ריטה.

          בוא נעשה ילד, אמרה ריטה, שלא שמעה מילה מדברי.

ניגשתי לחלון והסתכלתי החוצה. קרפדה זקנה חצתה את החצר באלכסון.

            בוא נעשה ילד, אמרה ריטה."

השירה מצחיקה, מעט מרירה ורוסית מאוד. מאוד נחמד לשמוע שירה רוסית שכתובה במקור בעברית ולא מתורגמת מרוסית (אני חושב). משהו במיזוג העברי-רוסי עושה את השירה להרבה פחות כבדה ומלנכולית מהשירה והספרות הרוסית המוכרת לי. או שאולי סתם רומן באימבאיב פשוט טוב. בכוונה לא התחקיתי אחרי הביוגרפיה של באימבאיב, אז אני לא יודע כמה שנים הוא בארץ או מאיפה הוא עלה. יותר טוב ככה.

כן, כמובן שיש פה הרבה מוטיבים מוכרים, כולל היציאה נגד השלטונות, הבירוקרטיה, הניצול וכו', הכל בסגנון קברטי רוסי שיכור. תוך כדי האזנה עלתה לפתע בדעתי השאלה למה את זה אני אוהב בעוד שאת הבילויים אני כל כך שונא. עניתי לעצמי מייד ובתקיפות. חבורת פוזרים מזוייפים מזדיינים בתחת, בוהמיינים תל-אביבים בורגנים, בנים-של אשכנזים שעושים כאילו. כל כך נזהרים לא להגיד משהו ישיר ובלי להתחנגל, שמרוב שכבות של הפוך על הפוך יוצא שהם לא אומרים כלום. איכס למה נזכרתי בהם עכשיו יש לי בחילה.

כן באימבאיב אומר פה ושם דברים שכבר נאמרו, אבל הוא אומר את זה יפה. אחרי ששנות לימודי הספרות והשירה בבצפר הותירו בי צלקות קשות, אני מאוד מקפיד לא לנסות ולנתח שירה. אם יש שירה שאני אוהב, זה כשאני מצליח בו זמנית להבין אותה וגם לזרום איתה, לגלוש על הגל שלה בלי שאצטרך לרדת מהגלשן ולנתח את הנוסחא המתמטית של הפראבולה של הגל. בהחלט ייתכן שבכך אני מוותר על מחלקות שלמות של שירה מורכבת וניסיונית יותר. אולי אני אגיע אליהן כשאהיה זקן יותר.  

בהחלט ייתכן שגם לשירה של באימבאיב יש רבדים שנסתרים מעיני, או מבנה מתוחכם ומתוכנן היטב. אני מעדיף, בשלב הזה, פשוט לא לדעת.

האחראי למוזיקה הוא דני צוקרמן. זה ג'אז שנשמע די חופשי, קצת רוק\פולק פה ושם, אולי טאצ' קברטי צועני פה ושם. אין לי הרבה מה להגיד על המוזיקה, אבל אם היא לא שבורה, לא צריך לתקן אותה. מה שדי בטוח זה שהשירה לא הייתה עובדת בלי המוזיקה, וייתכן שגם להיפך. הן עונות אחת לשנייה ויוצרות משהו אחד יחד.

עוד מנגנים שם אייל רז, יוני סילבר, מישה פרוסמושקין ואדם שפלן. הפיק מוזיקלית יחד עם צוקרמן וגם אחראי על ההקלטה והמיקס, אנדריי סדיך. הפיק את כל העסק מפיק העל ויקטור לוין, האיש שמאחורי תאגיד הבידור חובק העולם אוריס מדיה. כל הכבוד לאוריס מדיה, הם באמת עושים דברים יפים מאוד. כל הכבוד.

בקיצור דיסק שעושה חם ונעים, בדיוק מתאים לימות החורף הקרים, רצוי להשמיע אחרי ארוחה כבדה ושמנונית, כדי שתרפד את הבטן טוב לפני השתייה הכבדה.

באתר אוריס מדיה אפשר לשמוע קטעים מהדיסק ואף להזמין אותו אונליין.

היי איזה יופי בדיוק התחיל טפטוף והנה גם איזה רעם.

*הערה: ואם התעצבנתם ממה שכתבתי על הבילויים, תקראו את התגובות, מתנהל שם דיון מעניין בעניין הזה.