| |
תרבות אלטרנטיבית: קומיקס, מוזיקה, מחאה. לא יומן אישי. אבל אולי אני אגלוש לניו ג'ורנליזם. |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2006
אמש בליזארד: אוריינטל פיוז'ן
יש אנשים שאין להם בעיה להנות ולהשתחרר, ואני מדבר בייחוד על מסיבות וריקודים.
תן להם מוזיקת ריקודים והם בקצב. אבל לאנשים כמוני, דרוש צירוף לא שכיח של נסיבות כדי שאני אהנה. בעצם זה בעיקר תלוי עם איזה הרגשה אני בא מהבית. אם אני בא במצב רוח טוב ולא עייף, אני יכול להנות גם מריקודים בחתונות, גיליתי לתדהמתי בשנים האחרונות.
אני יכול להנות גם אם המועדון ריק.
כמובן שזה מאוד עוזר אם יש אתך מישהי שגם היא הגיעה עם מצב רוח טוב, ואין לה שום בעיה לנענע את גופה גם למקצבים ערביים.
למה אני אומר את כל זה? כי כשנכנסו התאכזבנו מאוד, הייתה מוזיקת דאנס לטיני של חתונות. אז התיישבנו על הבר ושתינו משהו, בתקווה שההארדקור הערבי עוד יגיע. הלכתי לשאול את אידלמן והוא טען שהיה ערבית מקודם ותחזור שוב עוד מעט. באמת היום בבוקר כשהסתכלתי בפלייר ראיתי שכתוב 22:30. מה אני אעשה שאנחנו התרגלנו שמסיבות בתל-אביב מתחילות ב-2:00 בבוקר.
באמת המוזיקה הערבית הגיעה ורקדנו ונהנינו, כולל בחור אחד שהסביר לנו שיש לו מלא פלטינה ברגליים, אבל רקד מאוד בהתלהבות, ומדי פעם גם הביא את הקביים שלו ונופף בהם בהתלהבות באוויר.
המוזיקה הייתה די מיינסטרים, הרבה מהשירים הכרתי. המוזיקה הערבית שוברת את המקצב לשברים זעירים הרבה לפני שהומצא הג'אנגל, והיא עושה את זה בהרבה יותר חן.
אני לא מבין כלום, לא בריקוד ולא במוזיקה, אני רק מנסה לחקות בתנועה את הצליל - חלקי הגוף הגדולים זזים את שברי הקצב הגדולים ובידיים מסלסלים את השברים הקטנים. וצריך ללמוד להזיז את האגן כאילו אין קשר בינו לבין פלג הגוף העליון.
אבל עוד לא הגעתי לשלב שבו אתה עונה לא רק לקצב, אלא גם לרוקד\ת מולך. התרגלתי למוזיקה אלקטרונית, שמה אתה רוקד לבד.
זאת הקלישאה הכי שחוקה בעולם, היהודים השמאלנים שנהנים לרקוד למוזיקה ערבית. לפחות רקדנו עם ערבים מיפו ולא ב"חמארה" של רפי כהן עם שרוליק איינהורן. [השם שרוליק הזכיר לי פתאום את אורי אשי, והסטריפ שעשינו פעם על שני יח"צנים של מסיבת סטודנטים.]
זה מזכיר לי, במדור הזה, תמונה משפחתית, בסוף של מוסף הארץ, שוב היו ערבים השבוע. שאלו אותם על סייד קשוע, והם אמרו שהכתיבה שלו זה הדור שלהם.
וזה מה שיש לי להעיר בעניין הזה: הרי לכולם ברור שקשוע יקבל בסוף את פרס ישראל, אז למה לא לעשות את זה עכשיו ולגמור עניין במקום לחכות עד שיגיע לגיל שמונים? מעניין באמת אם יצליחו להעלות לאוויר את הסיטקום שהוא כותב, יכול להיות לזה פוטנציאל אדיר לעתיד הסכסוך.
ולסיכום: סמי, היה כיף, נהנינו, אבל אתה לא יכול לשבור לנו ככה את השוונג עם להיט אמפטיוי נחות פתאום אחרי כל שלושה קטעים ערביים סוחפים. ממילא לא היו שם כמעט יהודים, וגם אלה שהיו לא מפחדים. ועוד סטינג! השם ישמרנו!
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: