RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2006
על הספר: יום הולדת שמח, נוח ועל ספר ההמשך שלו
ראשית, כמה מילים על הספר הראשון של נועם זיו,
יום הולדת שמח, נוח
זהו אחד הספרים היותר מצחיקים ומענגים שקראתי, בעברית ובכלל.
קצת כמו דאגלס אדמס, נועם זיו השתמש ב"יום הולדת" בעלילה כדי לדון בכל מה שהוא אנושי, מפילוסופיה חובקת עולם ועד מתכונים לפסטה, והכתיבה שלו מעוררת גם הזדהות עם הדמויות העצלות והמגוחכות וגם מחשבה על היקום, החיים וכל השאר.
יש בו הרבה קטעים קורעים מצחוק, כמו הקטע הפותח את הספר, בו נוח מתעורר לו ב-11:59 בבוקר, או שמא סרוח במיטתו המסואבת עד 12:00 בצהריים (אל תתפסו אותי במילה, הספר מושאל), והולך לסניף משרד הפנים לנסות להוציא דרכון חדש. מאז מזמררים כל קוראי הספר את הפזמון האל-מותי, "רכב, רכב זר\ רכב, רכב זר\ רכב זר הוא ייגרר, הוא ייגרר!"
הוא יצא בסביבות 91', ובעצם התרחש בשינקין של שנות השמונים, כשהיה פלספני ואקזיסטנציאליסטי ולפני שפתחו שם סטימצקי.
נוח היה סטודנט לתואר שני בפילוסופיה באוני' ת"א, עד שקם והכריז על תורת מוסר חדשה, ההדוניזם המתוקן, שבה, שלא כמו בהדוניזם המקורי, לא רק שזה מוסרי לעשות רק מה שטוב לך, אלא שזה פשוט לא מוסרי לעשות כל מה שגורם לך סבל. בעיקר הפריע לנוח הצורך לעבוד היום כדי שיהיה לך טוב מחר, ושאר דחיות סיפוקים למיניהן.
נוח עזב את האוניברסיטה ואת שאר הדברים שמפריעים לו להנות מהחיים, ונשאר להתבטל בדירתו על חשבון אשתו הקרייריסטית, שבאורח מאוד משעשע לקוראים את הספר במאה העשרים ואחת, נאלצת לגשת לטלפונים ציבוריים ולטלפונים של בתי הקפה כדי לעשות שיחות עבודה דחופות, כי עוד לא המציאו את הסלולרי. מאוד שיעשע גם ללמוד שאשתו של נוח\נועם, שמחקה את שמה מהספר ואת תמונתה מגב הספר, הייתה לא אחרת מאשר שלי יחימוביץ' - קראתי עכשיו את הראיון עם נועם זיו שהתפרסם ב-26.5 ב-7 ימים, ומסתבר שיש יותר מנועם זיו אחד בתל-אביב. זה שכתב את "נוח" נשוי לא ליחימוביץ' כי אם לאיריס מור, העורכת של מוסף גלריה ב"הארץ".
כל זאת עד שהוא מגלה, שלא במפתיע, שהוא לא מאושר ונעזר בחבריו המגוחכים כדי לנסות לפתור את בעיותיו הקיומיות.
עד כאן על הראשון, השיגו אותו וקראו אותו במהרה, אם עוד לא עשיתם כן.
כל הכבוד, נוח
החדשות הטובות: אה... טוב, יש קטעים שבהם כל הכבוד מזכיר את אחיו הבכור והמוצלח.
ולחדשות בהרחבה: כנראה שנעם זיו הוא סופר של ספר אחד.
כל הכבוד הוא ניסיון שלא הצליח לחזור על ההצלחה של הספר הראשון.
כל מה שהספר הראשון עשה באלגנטיות, נון-שאלאנס עצל ששולף הכל מהשרוול, הספר הזה עושה בתזזית מיוזעת ומגושמת. הוא חוזר על עצמו, משתמש בגימיקים חלודים כמו דיבור עם חיות, ובגימיקים היי-טקיים כאתר אינטרנט שמלווה את הספר.
אני לא רוצה להכביר במילים, התמונה ברורה.
לאוהבי יום הולדת הוותיקים אני ממליץ להמנע מקריאת הספר, על מנת שלא לקלקל את הטעם המתוק של הספר הראשון. הסקרנות אולי הורגת, אבל האיפוק מחשל.
הקטע קשור לנושא 'מחאת חולי סרטן המעי' וראוי לדעתי לפרסום בדף הנושא החם.
נ.ב. נזכרתי פתאום שביום שישי שמעתי פרסומת לספר ברדיו. הפרסומת הייתה כמו רוב הפרסומות ברדיו הישראלי, צעקנית ומעצבנת, ואחרי שתי פרסומות היתה עוד תזכורת, מה שלחלוטין היה משכנע אותי לא לקנות את הספר. למה הפרסומות ברדיו הישראלי כל כך גרועות? למה? למה? למה? למי אכפת מחולי סרטן החלחולת, תעשו משהו עם הפרסומות הנוראות האלה!
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: