| |
תרבות אלטרנטיבית: קומיקס, מוזיקה, מחאה. לא יומן אישי. אבל אולי אני אגלוש לניו ג'ורנליזם. |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2006
אתמול בבודרוס: הצבא פולש לכפר ויורה לכל עבר
שי אפרתי מדווח:
בסביבות השעה 18:30 נכנסו כוחות הכיבוש [=צה"ל - אמיתי ס.] לכפר בודרוס.
הכוחות ירו רימוני גז, כדורים מצופי גומי ורימוני הלם. כשישה ג'יפים ששייכים למג"ב וליחידת תותחנים שמשרתת כרגע תחת חטיבת מכבים הסתובבו בכפר ללא הרף וירו לכל כיוון. כמעט כל נקודה בכפר קיבלה התקפת גז ולא היה מקום להימלט אליו.
נערים מהכפר הגיבו בזריקת אבנים על הג'יפים. ואילו אנחנו צעקנו בעברית צחה "תצאו מהכפר!" וצעקות דומות.
אחד מנערי הכפר נעצר ושוחרר לאחר מכן מחוץ לכפר.
במהלך ההתקפה של כוחות הכיבוש המואזין קרא למתפללים. אנשים הלכו להתפלל ומולם באו ג'יפים. הם לא נגעו במתפללים.
לאחר מספר שיחות כושלות עם מפקדת התיאום והקישור של אזור רמאללה, ניסינו לערב את ח"כ מסיעת חד"ש, דב חנין. בסופו של דבר התקבלה החלטה של מפקד חטיבת מכבים להוציא את הכוחות מהכפר.
הכוחות היו בדרכם החוצה ואנו צעקנו אליהם מגג אחד הבתים "צאו מהכפר!". בתגובה הבית ששהינו בו ספג שני רימוני גז. ישבנו בחדר קטן עם כחמישה ילדים מתחת בין הגילאים שנתיים עד עשר. הבית היה אפוף בגז מדמיע והילדים בכו. המחנק היה כבד מאוד.
אבי המשפחה החליט להוציא את הילדים החוצה. הוא, אשתו וחברת המשפחה יצאו עם הילדים.
החיילים צעקו לעברנו "תצאו מהבית או שנפוצץ אותו!". ירדנו במדרגות הבית וכל מי שהגיע למטה חטף מכות ממפקד הכוח, קצין מג"ב דרוזי, והוצמד אל הקיר עם הגב אל החיילים. הורדנו על הברכיים וצווינו להוריד את הראש ("אתם תושפלו הערב", "באתם לעשות בכפר קידוש? אנחנו נעשה לכם קדיש"). מתן הקטן זוהה כבחור מבית סירא שחטף כדור מצופה גומי בעין (חייל אחד אף התנצל בפניו קצת) ואני כמשתתף בהפגנות בבילעין. לחבר הלא ישראלי שלנו סיפרו שאני זורק אבנים בהפגנות בבילעין.
בדקו לנו את תעודות הזהות. הבחור לא ישראלי תוחקר באנגלית (לאחר שהם הבינו שלצעוק עליו "שו איסמק?!?" בערבית לא ממש יעזור להם...) ובשלב כלשהו כוון לראשו רובה שעל קצהו מורכבת תחמושת של מספר כדורים מצופי גומי שנורים בעת ובעונה אחת לכל עבר. צעקתי עליהם שיעיפו את הרובה וחטפתי עוד מכה.
הם שאלו אותנו אם אמא שלנו יודעת מה אנחנו עושים. שאלתי אותם אם אמא שלהם יודעת מה הם עושים והם ענו "בטח!". אמרתי שהיא בטח לא גאה. הם שאלו מי והשבתי "אמא שלכם". חטפתי שתי בעיטות והם צעקו עלי לא לדבר על אמא שלהם.
כאשר מתן אמר להם שיש הנחיה של מפקד חטיבת מכבים שהם יצאו מהכפר הם כעסו מאוד ודחפו את ראשו אל חומת הבטון של הבית, בנקודה בה יש גדר תיל.
לאורך כל האירוע אף אחד מהחיילים והשוטרים סירב להזדהות.
לאחר כחצי שעה הם עלו על הג'יפים ונסעו. הכוחות יצאו מהכפר.
השעה הייתה 21:00.
את הטראומות שילדי הכפר ספגו וסופגים ניתן לראות על פניהם ולשמוע בבכי שלהם בלילות. ילדים רכים וזכים שרחובותיהם מוצפים פעם בכמה ימים בעשרות חיילים ושוטרים שהופכים את הכפר שלהם לאזור מלחמה.
מאת שי אפרתי.
ואני (אמיתי) אומר: הפלסטינים האלה, רק רוצים להרוג את כולנו, לא מבינים שאנחנו רק רוצים שלום!
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: