| |
תרבות אלטרנטיבית: קומיקס, מוזיקה, מחאה. לא יומן אישי. אבל אולי אני אגלוש לניו ג'ורנליזם. |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2006
אקדמיות לעיצוב כפס ייצור לרובוטים ממושמעים
נתקלתי בהודעה הזאת בפורום תקשורת חזותית בתפוז (כן אני גולש שם מידי פעם להנאתי, ככה בהפסקת העיכול שאחרי ארוחת הצהריים).
"תמיד חוזרים על המנטרה שסגנון אישי הוא דבר רע שמגביל את החשיבה של המעצב."
מי מכר לו כאלה שטויות?!
מורי פס ייצור מטומטמים.
איפה ג'וגול כשצריך אותו לעזאזל?
סטודנטים יקרים:
מעצב ללא סגנון אישי הוא מעצב משעמם, וזה נכון גם בפרסום וגם בכל דבר אחר.
אתה צריך לחשוב על מה שאתה עושה, אבל אם הגעת לפתרון, תלחם על דעתך ותשכנע שאתה צודק, גם מול הלקוח. כך יכירו אותך כאדם חושב ובעל דעה, ותזכה להערכה גם אם תזכר כעקשן.
אחרת אתה סתם רובוט ואתה תשעמם גם את עצמך וגם את הלקוחות שלך, ותרגיש שאתה הולך ומתנוון.
וכנ"ל מול מורים.
סטודנטים, מאיירים וכו', זכרו היטב:
כשמורה או לקוח אומר לך משהו, דבר ראשון תחשוב למה הוא טועה, ורק אחר כך תחשוב אם יש סיכוי שהוא בטעות צודק.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: