| |
תרבות אלטרנטיבית: קומיקס, מוזיקה, מחאה. לא יומן אישי. אבל אולי אני אגלוש לניו ג'ורנליזם. |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2006
הו שיט
שיט.
בדיוק דקה אחרי שאיחלתי למישהי בעיטה בראש, חטפתי אחת ענקית בעצמי.
אני שמח בשביל רפונזל, כי היא את תלאותיה סיימה.
אבל גם אני אשם במותה, כמו כל מי שהכיר אותה ולא נקף אצבע כדי לעזור לה.
אני מחזיק בדיעה שלא כל חיים שווים שיחיו אותם, אבל רק המחשבה על השבועות האחרונים שלה גורמת לי לרצות להקיא.
לעזאזל, זה היה אמור להיות שבוע ללא אלכוהול.
לא שהיה קל לעזור לה. לא הכרתי אותה ממש, רק פגשתי אותה בכמה הפגנות בחודשים האחרונים, וקראתי כמה מהפוסטים שלה. אבל לא היה צריך הכרות עמוקה כדי להבין את הסיפור שלה.
כמו כל מי שהיא הכירה, גם אותי היא חיבבה ואז קיללה, השמיצה ואז התחנפה. ברור שסלחתי לה והמשכתי להיות נחמד אליה (הכל בתגובות בבלוג ובמיילים), אבל גם בשביל זה לא צריך להיות גאון גדול.
גבר אמיתי היה נכנס לתוך החרא ומנסה לעשות משהו בנידון, אבל היא לא הייתה בדיוק בראש מעייני. לא המשכתי לקרוא אותה אחרי שעברה לוורדפרס ולא ידעתי על שביתת הרעב, עד עכשיו.
הו שיט.
תוספת, בעקבות תגובות:
העיניין הוא שהפתרון להחזיק אותה בחיים זה אשפוז כפוי נגד רצונה, ושם היו מתעללים בה לא פחות מבחוץ, ואני לא בטוח שזה פתרון יותר טוב מהפתרון שהיא בחרה בו בעצמה, טראגי ככל שיהיה. כאמור, היא את תלאותיה סיימה.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: