לארי קלארק אוהב בני נוער, ואוהב לצלם אותם מזדיינים.
לארי קלארק עשה כמה מהסרטים האמריקאים הכי ריאליסטים שיצא לכם לראות.
הסרטים של לארי קלארק לא מומלצים לכוסיות (במובן המטאפורי, לא במובן של היקף המותניים).

הראשון שראיתי שלו היה "קידז", שבו התגלתה קלואי סוויני.

סרט מאוד ריאליסטי, נראה כמעט כמו דוקומנטרי על ילדים ונוער וסקס וסמים בלב העיר ניו יורק. קשה לצפייה, מרתק לצפייה.

אחר כך ראיתי את "קן פארק", סרט שעליו המליץ לי ירון.

קן פארק גם הוא מאוד ריאליסטי, אפיזודי, וגם בו יש הרבה בני נוער דקיקים מזדיינים ומעשנים סמים. בקן פארק יש פחות עלילה והוא יותר קשה.

בניגוד לקידז העירוני, קן פארק עובר לפרברים על כל מה שרע בהם. אם ראיתם את אמריקן ביוטי וחשבתם שהוא סרט הוליוודי עלוב, אז קן פארק הוא הדבר האמיתי.

אם חשבתם שבמודיעין רעות קשה, חכו שתגיעו לקן פארק.

או לבח"א נבטים.

את "בולי" ראיתי השבוע.

יחסית, הוא הכי מיינסטרים, מכל הבחינות: עלילתית, עריכתית, ומבחינת הסוף השמרני. לכן הופתעתי מאוד לגלות שהוא יצא שנה לפני קן פארק. לא הבנתי למי השחקנית הראשית דומה, עד שהבנתי שהיא דומה להיא מקלרה הקדושה. או אולי לאיזה בחורה מאיזה סרטון פורנו.

אבל שלא תבינו לא נכון, גם פה רואים קטינים מזדיינים ועושים טונות של סמים בפרברים.
אני מאוד מעריך רמה כזאת של ריאליזם, כי זה מאוד לא מיינסטרים ונראה לי די קשה להגיע לתוצאה כזאת.

לארי קלארק עושה סרטים חזקים ובועטים בראש.
מאוד לא מומלץ לכוסיות.