בפוסט בבלוג שלה, חוגגת אוזקי את יציאתו של התרגום לעברית של על פני הבריאה כולה, ספרה השני.

(תוספת: גם הספרנית הדיליטנטית המליצה יפה על הספר הזה).


או שבעצם אני אתחיל מלהמליץ על ספרה הראשון, שנת הבשרים שלי. 





הסיפור בקצרה: במאית סרטים תיעודיים מתחילה, בת לחוואי אמריקאי ואשתו היפנית, נשכרת על ידי חברת הפקה יפנית לביים סדרת תוכניות כמו-תיעודיות על משפחות אמריקאיות, עבור השוק היפני, כשהמטרה היא עידוד צריכת בשר הבקר ביפן, שם אוכלים בעיקר דגים ושרצים.

עם התגלגלות הסיפור הגיבורה לומדת עובדות לא נעימות על תעשיית הבשר, ולאט לאט מכניסה תכנים אלטרנטיביים לתוכניות, למשל על ידי הצגת משפחות לא רגילות, מה שמביא לעימות בלתי נמנע עם חברת ההפקה. במקביל מובא סיפורה של עקרת בית יפנית כנועה שדווקא התכנית הפרסומית נוטעת בה את האומץ להתחיל ולמרוד.

זה ספר שהוא גם מותחן שמתרחש על פני עשרות לוקיישנים (טום קלנסי סטייל), גם דרמה רגשית, גם קומדיה שחורה, גם ספר מסע מהורהר, גם רומן, וגם ספר הסברה אקטיביסטי.
ומה שיותר מפתיע ונדיר, הוא עומד בכל יעדיו אלה בהצלחה גדולה.

אני אוהב ספרים ריאליסטיים, ואני אוהב ספרים מורכבים שמשדרים בכמה רמות\ז'אנרים במקביל. חשבתי על כמה אני חושב שהספר הזה הרבה יותר מוצלח מכל כך הרבה מותחנים שנכתבו על ידי גברים. מותחנים לינאריים כאלה, שאולי מנסים לנפנף בליקוק ספרותי אבל בסך הכל מגוללים עלילה די בסיסית עם מעט דמויות, שחוץ מהגיבור לא ממש קורמות עור וגידים. שלא לדבר על זה שאין להם שום אג'נדה.

בקיצור, שנת הבשרים שלי מומלץ בחום למרות העטיפה הישראלית המפגרת.

עכשיו לספר השני: על פני הבריאה כולה, הוא בשלוש מילים, עוד מאותו דבר - אבל זה לא בהכרח רע.
גם הפעם הגיבורה היא, כמה מפתיע, בת לחוואי אמריקאי ואשתו היפנית, וגם הפעם יש דרמות רגשיות ואג'נדה אקטיביסטית ירוקה ברורה ומחממת לב. הספר קצת פחות עוצמתי ופחות מותח מקודמו, ואולי הרבה יותר רגיש ונשי (וייסמן הספר הזה לא בשבילך, הראשון כן).

אם עוד לא קראתם אף אחד מהם, תתחילו משנת הבשרים.
אם אותו כבר קראתם ואהבתם, לא חושב שמאוד תתאכזבו מעל פני הבריאה.

כי הוא עדיין אחלה ספר, ועדיף על פני מאות ספרים אמריקאיים משעממים.

כמו "אנשי הקש" למשל, שאני לא זוכר איפה ראיתי ברשת הישראלית המלצה עליו, אבל בואנה זה חתיכת זבל של ספר - מי המו"ל שהוציא לאור כזה ספר גרוע? (ומי המו"ל שהחליט לתרגם את כל הטרילוגיה לעברית?!) קישקוש קונספירציה נדוש וטחון לעייפה, הספר הטריליון על רוצחים סדרתיים, דמויות עלובות (אחת הגיבורות היא סוכנת FBI חתיכה בשם נינה - אני צריך להוסיף?), עלילה שלא מתקדמת לשום מקום, עורך שנרדם על משמרתו.

לסיכום, "אנשי הקש" מוכיח שיש ספרים שדווקא לא נורא לשרוף.