RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2006
עוד ספרים מומלצים ב-20 שקלים!
נדמה לי שכבר המלצתי בעבר על סניף צומת ספרים בתחתית של הסנטר, אבל הנה שוב. הוא נמצא בסנטר הקטן, הצפוני, והוא ממש מוצלח, כי יש שם בחוץ מלא דוכנים עם ספרים בעשרים שקלים, ומדי פעם צצים שם כותרים חדשים.
הנה כך מצאתי את שלושת ספרי הטרילוגיה הדבלינאית של רודי דויל.
עיצוב הכריכות של התרגום העברי עלוב כרגיל, אבל אל תתנו לזה להטעות אתכם. לא הכרתי אותו קודם, אבל כשראיתי שדויל אחראי לספר על פיו עשו את הסרט המעולה "הקומיטמנטס", ושיש עוד שני ספרים בטרילוגיה, לא היססתי כלל לחטוף אותם בעשרים ש"ח החתיכה.
הקומיטמנטס, למי שלא ראה, הוא סרט מעולה על קבוצת דבלינאים צעירים ממעמד הפועלים הדי עניים, שמחליטים להקים להקה, אבל מכל הסגנונות בעולם הם בוחרים דווקא בסול שחור, ומבצעים גרסאות כיסוי ללהיטי סול משנות השישים. הספרים של דויל כתובים כמעט כמו תסריט, עם דיאלוגים שנונים ומהירים ומלאי קטילות הדדיות של כל הדמויות, והרבה הווי מעמד הפועלים עצוב\מצחיק, ובסוף כולם הולכים לפאב להשתכר.
גם ממזר קטן, השני בסדרה, מצחיק, חכם ורגיש. הפעם מסופר על משפחה של איזה שישה שבעה ילדים, שהבכור הוא ג'ימי, האמרגן של הקומיטמנטס מהספר הקודם, אבל הפעם הגיבורה היא שרון, האחות השניה, בת עשרים, שנכנסת להריון לא מתוכנן אבל מסתירה את זהות האב מהוריה ומכל העולם.
מסתבר שגם מהספר הזה עשו סרט, The Snapper, שאמנם הוא נעשה לטלוויזיה, אבל ביים אותו סטיבן פרירס, מה שמרמז שהוא עשוי להיות לא רע בכלל.
בקיצור, לא איזה ספרים עמוקים או מתוחכמים, אבל מצחיקים רגישים ומלאי שמחת חיים מתפרצת וחכמת עניים. מומלץ.
ולנושא אחר:
אני לא גר בפלורנטין, אבל מסתובב שם מידי פעם ומכיר אנשים שגרים שם. הנה הטקסט שלהם:
בשבועות האחרונים מג"ב מסתובב בשכונת פלורנטין ועושה בלאגן.
אתמול גם נפלט כדור למג"בניק ביפו והרג איזה בחור (נחשו מאיזה עדה) -בקיצור,
שכונת פלורנטין מתארגנת להפגנה/משמרת מחאה-ובאותו הזמן גם יהיה יום קהילה של מהפך.
אז בואו ויהיה בלאגן של פאנן!!
מעיפים את מג"ב מהשכונה!
ולנושא אחר:
אנ'לא יודע אם שמתם לב, אבל בעידודו הפעיל של קלון מתרחבת סצינת אמנות הרחוב בתל-אביב. ידידתו פוסטדזיינר עושה את הדמויות האלה בעבודת יד ומדביקה אותם ברחבי העיר:
ולנושא אחר:
לא שמתי לב אבל בן בנה אתר הולם ויפה ללהקת האנורקטיות החמודה טרי פויזן. חוצמזה הבנות כתבו בתחילת ספטמבר שהן מחפשות מישהי שמנגנת, לא משנה על מה, שתצטרף ללהקה, אז אם את אוהבת אלקטרו אבל לא אוהבת לאכול, אולי יש לך עתיד כצלע הרביעית של טרי פויזן! אולי אפילו תצליחי לפצות על עזיבתה בטרם עת של נגה, שהקימה את ההרכב יחד עם לואיזה, עזיבה שפגעה קשות במופע הבמה של הבנות.
ולסיום, ננסה לקלקל לכם קצת את המצברוח:
זוכרים את בילעין, אותו כפר קטן, שתושביו פלסטינים קשי עורף, שעודנו, כתמיד, מחזיק מעמד נגד הפולש?
מזמן לא הצקתי לכם בנושא הזה, אבל ההפגנות בבילעין ממשיכות בקביעות כל יום שישי בהתמדה מעוררת השתאות, וכך גם הירי, הגז המדמיע והמעצרים הליליים.
אתמול בערב, כמה שעות אחרי ההפגנה, נכנסו כוחות מג"ב לכפר בליווי הרעשה של רימוני גז וירי כדורים מצופים גומי לכל עבר. כמה בתים נפגעו.
עימאד, שעובד בין השאר עבור סוכנות הידיעות רויטרז, היה היחיד עם מצלמה והוא צילם את המתרחש. הוא נעצר והועלה על אחד מרכבי הצבא. עד ראייה ראה אותם מרביצים לו בהמשך הדרך ליד חרבתא. כשהגיעו לתחנת משטרה, טענו החיילים שנפל עליו רדיו במהלך הנסיעה בג'יפ. הוא נלקח לביה"ח הדסה הר הצופים, ואחר כך הוחזר למשטרה והושאר במעצר. עילת המעצר: עימאד הואשם בזריקת אבנים ובהכאת חייל...
עו"ד גבי לסקי מטפלת בעניינו.
זהו סתם סיפור קטן, לא משהו גדול. בקטנה, מה שנקרא.
חג שמח!
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: