RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2006
בפסטיבל חיפה
בניגוד להבטחות, לא אהיה הערב בחיפה, ולא הייתי גם אתמול בערב, נאלצתי לחזור בבהילות לשולחן העבודה כדי לגמור פרוייקט איור שבאמת הגיע הזמן שאסיים כבר. אני מקווה שהערב יחליפו אותי כמה מטובי בנינו וימכרו את ספרי "גבירותי ורבותי" בדוכן.
אבל ביום שלישי נסעתי לחיפה.
איזו עיר זאת חיפה! עיר ענקית לאלוהים. יש דאון טאון, הדר, כרמל, דניה, ג'ניה.
האנשים שם ממש נחמדים ומדברים בשפה שדומה להפליא לעברית. היה קצת מוזר, בפעם האחרונה שהעמדתי דוכן בפסטיבל חיפה זה היה עם סטיות לפני בערך עשר שנים. הדוכנים ממוקמים בגן מניה, שזה נחמד, ובחיפה בונים שם דוכני עץ מושקעים ויפים עם תאורה מסודרת.
היו מלא אנשים, משפחות, נוער, זוגות צעירים. על פי רוב אנחנו עומדים באירועים קטנים בתל-אביב, שם כולם בני 15-35, רזים ומעוצבים. זה כיף להפגש עם אנשים רגילים, שבאים במגוון יותר רחב של מידות ומשקלות. כשהם מתלהבים הם מתלהבים. זה כיף שאתה מצליח לשכנע גם נערות בנות 16, גם ילדים בני 12, וגם מורות בנות 40 לקנות את אותם הספרים. מפחיד לפגוש את האחוז המטורף של נשים בגילי (ויותר צעירות) בהריון.
לארסנל הסיסמאות הוותיק שלי התווספה הפעם אחת חדשה. הילדים והנוער נדחפים לדוכן בדבוקות ושואלים "מה זה?". העובדה שאני מציע "דפדוף ראשון חינם" לא עוזרת להם כנראה. אז אני עונה "זה קונספט חדש, 'ספר', מעבירים דפים וקוראים את הסיפור".
ההסבר עובר להם מעל הראש ונקלט אצל ההורים, שמחייכים בעצב ומנידים בראשם.
היה מזג אוויר מושלם, נעים עם רוח קלה אך לא קר. מרוב כיף המשכתי למכור גם אחרי שיצא האוטובוס האחרון. כשכיבו את האור ארזתי את מה שנשאר לתוך תרמיל, ויצאתי לתור אחר מזון. מרכז הכרמל עדיין המה בני תשחורת, ועברתי כמה מקומות סתמיים, עד שגיליתי מעבר לפלאפל מקום קטן וריק, שמשהו בו מיד דיבר אלי.
שמלי קבב בולגרי הסתבר כמומלץ מפה 2006, ובצדק. קציצות הקבב שאכלתי היו רכות ונימוחות, וגם המוכר היה ידידותי במיוחד, אולי מחמת הבדידות. שאלתי אותו מה הוא שומע, וזה היה אוסף אלקטרוני מגוון שאת שמו אני לא זוכר. הוא שאל אותי מה אני קורא, וזה היה אקרופוליס החדשה, בטאון התנועה הפילוסופית בישראל, שגם אותם אני זוכר מלפני עשור, מחלקים את העיתון לבאי הפסטיבל. המוכר דווקא התלהב, וכשסיימתי את הארוחה הציע לי החלפות: העיתון תמורת הדיסק. הסכמתי בשמחה, אז הוא אמר "טוב, אני אתחיל לסגור פה, יותר טוב מזה כבר לא יהיה הלילה".
קניתי לי עוד בירה, ושמתי פעמי בחזרה אל הגן. כמה נערות עוד ריכלו אל תוך הלילה על הדשא, בעלי דוכנים סיימו לארוז והסתלקו, ואני נכנסתי מאחורי הדוכן, התכסיתי במפה, ונרדמתי אט אט תוך שאני סופר כוכבים שניצנצו מבעד לצמרות העצים.
בשש בבוקר קמתי, שתיתי שוקו, ונסעתי ברכבת בחזרה לתל-אביב.
ומה אתם יודעים, היום אני בן שלושים.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: