איך מסבירים שהקו של גבע הוא וירטואוזי ולא סתם אינפנטילי?

בקווים זה כמו ברעיונות - אתה מתווה כיוון, ואז שובר אותו, כדי להפתיע.

הקו של גבע וירטואוזי, כי הוא מצליח להיות לא מובן מאליו, ובו בזמן עדיין לצייר את הדמות שהוא התכוון אליה, ובקו פשוט מאוד, בתנועה מהירה ועצלה, לא מתאמצת.

אמרו את זה קודם, אבל הפשטות הזאת היא מאוד לא קלה להשגה.

לי למשל, יש נטייה לעגל, לגמור דברים יפה, בקו. ובכל מקרה, בדרך כלל כדי להגיע לתוצאה שאני רוצה אני מצייר מאה קווים על כל קו. רק לעתים נדירות אני מגיע לאיזה שלווה זנית שבה אני מרשה לעצמי לרשום מהר ובלי להתאמץ, ואז באמת גם יוצאים דברים חזקים. למשל כשאני עושה סטורי בורדים לקומיקסים תוך כדי שאני ונועה מדברים, אז אני לא מתאמץ כי אני יודע שזה לא לפרסום, וכמובן שאז זה יוצא הכי טוב. בקומיקס "אינדפנדאנס דיי" שפורסם בדימונה2 (הלבן הגדול) השתמשתי בהגדלות מתוך הסטורי בורד המקורי בחלק מהפריימים, וגם באחרים השתמשתי ברישומי עיפרון שעשיתי על בסיס הגדלות של הסטורי בורד.

עד כאן לגבי הקו. אם לא הבנתם לא נורא.

העניין השני שאולי שוכחים או לא פשוט לא יודעים על גבע, זה הנועזות של העבודות שלו בשנות השמונים והתשעים, בחדשות, בהעיר ולבסוף גם קצת בזמן ת"א בימיו הראשונים. הוא בעצמו היה בשיא פריחתו בשנות השמונים, אבל גם נהנה מפריחתם של מו"לים ועורכים נועזים ובעלי ביצים שאיפשרו בכלל לדברים כאלה להתפרסם. אוואנגארד אמיתי, גם גראפית וגם תוכנית, היה שם. כריכות העכבר מהעשור האחרון שגבע עשה היו רק צל חיוור של ההתחרעות הפרועה והמדהימה על שערי מוספי חדשות והעיר.

אני מקווה שתוכלו לראות את חלקם בתערוכה או בספר (לא מצאתי אצלי או ברשת). במובן הזה, גם השערים הפרועים ביותר של אנגלמאייר נראים חמודים ומתקתקים לעומת השערים הקשים, החותכים והמנסרים של גבע. השערים של גבע שיקפו את הניו ווייב והפאנק הכי עצבני שעלה ממועדוני תל אביב, אבל בעוד הם עשו את זה למאה איש במועדון זעיר באמצע הלילה, גבע הגיע למאה אלף איש הביתה כל סופשבוע בכל רחבי גוש דן.

בימינו, לא רק שאשכיהם של עורכי העיתונים קטנות כחרצני זייתים, אם להשתמש בביטוי של גבע, אלא שגם החומר שמגיע מהמאיירים עצמם מעיד על כך שהם חסרי אמירה, חסרי מעוף, חסרי ברק, חסרי תוכן ממשי, משעממים, משועממים, ומקסימום יודעים לעשות דברים יפה, במקרה הטוב, וגם זה לא תמיד. ואני כמובן כולל את עצמי ביניהם. אם היה אפשר להגיד שהמאיירים מצנזרים את עצמם, זה היה טוב, כי זה היה אומר שלפחות הם מסוגלים להעלות בדעתם רעיונות נועזים יותר, ורק לא מעלים אותם על הנייר. לצערי, ברוב המקרים, אני חושש שאפילו לא מדובר בצנזורה עצמית, אלא באנשים שמראש אין להם מה להגיד או לחדש.

אגב, הערה: גבע לא למד בבצלאל ולא בשום מקום אחר. הוא היה אוטודידקט. הוא שנא פלצנות מכל סוג. זאת הסיבה שבגללה כל כך לא התאים שהגיליון לזכרו שעשו העיר היה מלא באקטוסים. גבע שנא את האקטוסים. זאת הסיבה שבגללה לשים את פולונסקי על השער לזכרו, מאייר סופר מוכשר אבל מייצג מובהק של אקדמיזם רוסי וגימור נקי, זה כמעט ביזוי כבוד המת הטרי.

התערוכה נפתחת בחמישי בשמונה, במוזיאון גוטמן, רחוב שמעון רוקח 21 בנווה צדק, מצ"ב מפה:

תוספת:

שעות הפתיחה במוזיאון גוטמן:

א,ב,ד,ה: 10:00-16:00

ג: 10:00-19:00

ו: 10:00-14:00

שבת: 10:00-15:00

ומסתבר שטעיתי: בעכבר כתוב שיש מחיר כניסה 10-20 ש"ח.