פסטיבל הקומיקס הגדול באנגולם שבצרפת הסתיים ביום ראשון, ואני בטוח שקוראיי תאבי החדשות חיכו רק לי שאתרגם את החדשות לעברית.

חוזה מוניוז, הצייר הארגנטינאי המעולה, זכה בפרס הפסטיבל ויהיה המנהל האמנותי בשנה הבאה, ואילו בפרס האלבום הטוב של השנה זכה לראשונה ספר מנגה - Non Non Ba של שיגרו מיזוקי. למי שרוצה לקרוא עוד פרשנויות, דיווחים וכו אני ממליץ להתחיל מטום ספרג'ון ושליחו לפסטיבל בארט ביטי. הם נותנים קישורים למלא בלוגים ופרשנים נוספים.

חוזה מוניוז נולד ב-1942 בארגנטינה, למד אצל הוגו פראט בארה"ב, ובשנות השבעים עבר להתגורר באירופה. הוא התפרסם בעיקר בעבודתו עם הכותב קארלוס סאמפאיו. יחד יצרו ספרי בלש בסגנון פילם נואר בסדרת "אלאק סינר" (דף מאלאק סינר 4). ידוע גם הספר החצי ביוגרפי שעשה על בילי הולידיי (דף מבילי הולידיי). חלק מספריו יצאו באנגלית בהוצאת פנטאגראפיקס, ובמשך שנים היה קצת קשה להשיג אותם. אולי עכשיו יצאו הוצאות חדשות.

דף מבילי הולידיי

מוניוז מוכר בזכות משחקי האור והצל שלו, הקו הקשה והסגנון הציני והדמויות הנלעגות. הוא השפיע על הרבה אמנים בכל העולם, כבר אמרתי לכם פעם על איך פרנק מילר העתיק ממנו כמעט אחד לאחד את הסגנון כשיצר את סין סיטי, אבל הוא השפיע גם על הרבה אמנים שאתם מכירים ואהובים והתחילו לעבוד רק אחריו, כולל דייב מקקין.

נ.ב. גם פנטאגראפיקס פתחו אלבום פליקר ובו הם מעלים דגימות עמודים מתוך ספרים חדשים שעומדים לצאת לאור, ועכשיו למשל עלו עמודים מהכרך הבא בסדרה המאגדת לראשונה את כל פרקי יום ראשון של הסטריפ האגדי והסהרורי "קרייזי קאט" של ג'ורג' הרימן. זה סטריפ הנונסנס הסהרורי ביותר שאי פעם ייצא לכם להתקל בו, ואני מדבר על משהו שרוב האנשים יוכלו להנות ממנו רק על סמים בינוניים עד קשים.

קרייזי החתול התמים (לי הוא נראה כזכר אבל בקומיקס הוא לפעמים ככה לפעמים ככה) מאוהב באיגנאץ העכבר העצבני, ובטוח שזה שהעכבר זורק עליו לבנים בראש(!) זה הדרך של העכבר להראות שגם הוא אוהב. השוטר הכלב פאפ מנסה לשמור על החוק והסדר, לתפוס את איגנאץ על חם ולהכניס אותו לכלא, אך איגנאץ בד"כ משטה בו. זה בערך כל מה שקורה, עם וריאציות קלות פה ושם, והרימאן עשה את הסטריפ הזה קבוע במשך 31 שנה!

(קרייזי, השוטר פאפ ואיגנאץ)

כל זה קורה במדבר אמריקאי בעל מוטיבים אינדיאנים\מקסיקאיים מובהקים (מבוסס על מדבר באריזונה), כולל מבני חימר אדמדמים ומסלעי שכבות ברקע, וחצי מהזמן בכלל בלילה.

(בעסה שזה קטן מכדי לקרוא את הטקסט בלי לנקוע עין)

קשה להאמין שהסטריפ הזה רץ בעשרות (אולי מאות?) עיתוני רשת הרסט. איזה עורך עיתון שפוי מכניס כזה דבר לעיתון מיינסטרים?!

(אגב, אולי הדמויות של הרימאן נראות כמו פארודיה על דמויות אנימציה כמו של דיסני, אבל צריך לזכור שהן נוצרו בערך 15 שנים לפני מיקי מאוס!)

העבודה של הרימאן היא סהרורית, אולי קצת סוראליסטית, משהו שקרוב לשירה אולי, למרות שהבסיס הוא דמויות מטופשות ובדיחות סלפסטיק.

את הסדרה של פנטאגראפיקס מעצב גאון הדור הנוכחי, כריס ווייר, שפעם אחר פעם מנפק עטיפות מרהיבות כמו זאת: