היום הפכתי גם אני לבלוגר שמעדיף לצנזר את עצמו מאשר לסכן יחסים אישיים חשובים. אבל יש לי בכל זאת משהו מעניין להגיד, קצת יותר מעוד לוח הופעות ואירועים.

קראתי היום במוסף כתבה על צרפתי אחד שהיה מנהל בחברת יבמ, וסיפר איך הייתה לו תקשורת יותר טובה עם עמיתיו היפנים מאשר זו שהיתה למנהליו האמריקאיים עם אותם יפנים. וכל כך למה? כי הוא והיפנים דיברו אנגלית כשפה שנייה, אנגלית גרועה. אז לשני הצדדים הייתה אותה רמה בינונית, לא היה קטע של התנשאות מצד אחד או חוסר בטחון מצד שני.

ומאוד הזדהיתי, כי עוד לפני כן רציתי לספר לכם איך יש לי ביטחון עצמי הרבה יותר גבוה כשאני מדבר עם אירופאים מאשר עם ישראלים.

רוב חיי הייתי חסר ביטחון, חרדתי וביישן. הייתי מאוד גרוע בסיטואציות חברתיות, כי פחדתי מכישלון מהדהד. רק בשנים האחרונות עברתי מהפך שבו הפכתי למישהו שמסוגל להתבטא בשיחה קבוצתית. ואף להעז ולנסות להתבלט, בייחוד בעזרת אלכוהול. ועדיין, במקרים רבים אני נתקף בפחד קהל.

הקטע הוא, שכשאני מדבר עם אירופאים, אנחנו באותה רמה באנגלית, אז זה בסדר לטעות. אני לא חייב להיות מושלם ומהוקצע, כי ממילא שני הצדדים לא שולטים שליטה מושלמת בשפה. זה בסדר לגמגם, להפסיק ולחפש מילה, או אפילו להתלבט ביחד מה המילה באנגלית לפרי הכתום עם הריח המסריח, או מה שזה לא יהיה. שלא לדבר על זה שבמקרים רבים אני מרגיש שהאנגלית שלי הרבה יותר טובה משלהם, ואז בכלל אני פורח. אולי זה גם עוזר שחלקם כאלה צנונים טו ביגין ויז, אז כל כך לא קשה להפתיע אותם.

אני שמח על הקשרים שנוצרו לי עם אירופאים בשנה האחרונה, כדי שיהיה לי מי שיעזור לי להיקלט שם כשאחליט לברוח מפה. השאלה היחידה היא רק מתי כדאי לברוח לפני שיהיה מאוחר מידי. חוש ההישרדות אומר שכמה שיותר מהר יותר טוב, אבל אני כל כך עצלן, וגם לא באמת רוצה לעזוב. אני אוהב את תל אביב ולא חושב שיהיה לי טוב כמו כאן ועכשיו בשום מקום אחר, וזה בכלל לא משנה שבפולין הייתי כה פופולארי.

בקיצור, בעסה.

חוצמזה, למרות מלא פגישות מעניינות עם אמריקאים, גרמניות ופולנים, אני כבר יותר מחודש בדיכאון נוראי ולא מצליח לעשות כמעט כלום מעבר למינימום ההכרחי. אה בעצם בישלתי ארוחה אחת טובה לחברים. אבל רק מתכונים מוכרים, פיצה סלמון ולזניה, לא היה לי כוח להסעיר במשהו חדש. כבר שבוע מחכה לי דלעת במקרר וכל מה שאני מבשל זה פסטות עם רוטב עגבניות בוריאציות שונות.

ואני לא מצליח להפחית בכמויות האלכוהול שאני שותה.

נ.ב. הערב בשמונה יש בגדה השמאלית אחלה הופעות שכתבתי עליהם בפוסט הקודם.

נ.ב.ד לכבוד היה לי בזמן האחרון לקבל את הכדור במשחק החמישה דברים מהבלוגרים קפטן ג'ק, יונתן אמיר וד"ר אייל גרוס, אבל לא בא לי להשתתף, אנא קבלו את התנצלותי.