תוספת פרטים על הנושא: מאת הוועדה העממית להגנה על האדמה והזכות לדיור

מה קורה ביפו?

עשרות משפחות קבלו צווי פינוי, בחלק מהמקרים גם צווי הריסה.

את צווי ההריסה הוציא מנהל מקרקעי ישראל בטענה, שהמשפחות היפואיות בנו את בתיהם (לרוב רק תוספת של חדר או שניים) בניגוד לחוק, ללא היתרים, תוך פלישה לאדמת המנהל.

למעשה – למרות נסיונו של המנהל להציג זאת כך, לא מדובר בעברייני בנייה.

מדובר במשפחות יפואיות ותיקות יחסית. חלקן נמצאות ביפו מאז 1948 או אפילו לפני כן. מאז 1948 הן הועברו להתגורר בבתים בעג'מי אשר הוכרזו "נכסי נפקדים" ונמסרו לאפוטרופוס הכללי וממנו למנהל מקרקעי ישראל ולחברות השיכון עמידר וחלמיש. התושבים אשר לא היו רשמית בעלי הבתים קבלו מעמד של "דיירים מוגנים", רבים מהם ועברו מכפרים ושכונות מסביב לעג'מי ואיבדו את אדמתם ורכושם שהועברו גם לאפוטרופוס. במעמד הזה הם חיו עשרות שנים, הם וילדיהם אחריהם, תוך שהם משלמים דמי חכירה ודמי שכירות – בלי לקבל שירותים הולמים. עשרות שנים עג'מי הייתה לאחת השכונות המוזנחות ביותר על ידי חברות השיכון שלא תחזקו את המבנים ועל ידי העירייה שלא טרחה לשפר את התשתיות ולדאוג לסביבת המגורים של המיעוט הערבי שחי בתחומה.

במשך השנים האנשים נישאו, הולידו ילדים והחלו למצוא את עצמם במצב בעייתי. היכן יגורו בניהם? לרוב מדובר בתושבים עניים. רק למעטים הייתה תקווה לבסס עצמם כלכלית במידה שתאפשר להם למצוא פתרונות דיור מחוץ לשכונה. הסיפור הידוע משכונות עניות: מי שמתחזק ועוזב אותה – מחליש אותה ולא מאפשר שינוי במקום עצמו. האפליה כלפי הערבים בתחום המשכנתאות ובתחומים אחרים לא הקלה עליהם. רוב בקשות לרכוש את הבתים שבידי עמידר וחלמיש נתקלו בסירוב או בהערמת קשיים. בקשות להרחיב את הדירות או לבנות קומה נוספת נדחו בשיטתיות.

במהלך שנות ה- 70, ההזנחה והאדישות של הרשויות דחפו רבים מהתושבים להרחיב את הדירות שלהם ללא אישורים. הם הוסיפו חדר או שניים כדי להקל על מצוקת הצפיפות. במקרים מסוימים הבנים שהגיעו לגיל מתאים של הקמת משפחה פשוט בנו בית מאולתר בחצר הבית של הוריהם או באחת מהחלקות הריקות הרבות, שנשארו אחרי 1948. בהתחלה הם קבלו התרעות מהעירייה ומהמנהל, איומים בצווי הריסה ופינוי. בסופו של דבר רק דרשו מהם לשלם קנס. אחר כך, עזבו אותם לנפשם.

עכשיו, בשנת 2007, למעלה מ- 30 שנה לאחר שהוקמו אותן תוספות בנייה ובתים מאולתרים (כן, ללא אישורים ובניגוד לחוק היבש), נזכר המנהל לאכוף את החוק והוציא צווי פינוי והריסה.

למה הרשויות פתאום נזכרו ב"בנייה הלא-חוקית"?

מה שהשתנה הוא ההתקדמות בתוכניות לפיתוח האזור הסמוך לים, תוכניות שהביאו לעלייה מהירה במחירי הקרקעות באזור, כניסה של משקיעים וקבלנים שמוכנים לשלם הרבה למנהל תמורת קרקעות ומקבלים בקלות מהעירייה היתרי בנייה. לא, לא! לא מדובר בפתרונות בנייה לבני השכונה או לזוגות צעירים.

לאחר שהוקמו ביפו מספר שכונות סגורות למעמד העליון, מובלעות למיליונרים, כעת מנסים לפנות כמה שיותר תושבים ושטח לטובת בנייתן של שכונות יוקרה נוספות, סמוכות לים. הרבה מאוד כסף, כוח ואינטרסים מעורבים בזה. סביר להניח שעוד כמה שנים העיתונים יתמלאו גם בסיפורי השחיתות הקשורים לעניין.

בינתיים, אין לנו מידע וטענות ממשיות על שחיתות, אבל כן יש לנו טענות קשות על מה שקורה בעג'מי. יש לנו טענות על איך מנסים לנשל ולהזיז ממקומה אוכלוסייה שקופחה במשך שנים. יש לנו טענות על כך שתושבי עג'מי נמצאים מחוץ לכל סדרי העדיפות של תוכניות הפיתוח ביפו. היחס אליהם, בתור ערבים ובתור עניים, הוא רק כאל מי שבעצם קיומם מפריעים לתוכניות של אנשי העסקים להתעשר ולצפונים העשירים שאמורים לקנות את דירות הפאר ליד הים. לכן, פתאום מנסים לפנות אותם, בלי פתרונות דיור, בלי להציע להם השתלבות בתוכניות הפיתוח של השכונה.

מה אנחנו מציעים?

לתושבי המקום יש עדיפות ראשונה בתוכניות המתיחסות לשכונה שלהם, גם אם היא ליד הים. בודאי לערבים בני המקום, שסבלו שנים ארוכות מקיפוח והזנחה, צריכה להיות זכות קדימה ברכישה מוזלת של אדמות המנהל בעג'מי. אנחנו חושבים שיש לתת היתרי בנייה לכל המבנים הקיימים כבר למעלה מ- 20 שנה רציפות. לא ייתכן שהרשויות יפעלו בשרות יזמי הנדל"ן והקבלנים העשירים ויתייחסו אל התושבים כאל אוויר.

לנו נמאס מהיחס של הרשויות אל האזרח הפשוט, חסר האמצעים והכוח. תל אביב-יפו צריכה להיות שייכת קודם כל לתושביה, כל שכונה וכל שכונה. מי שקופחו במשך שנים, ערבים בעג'מי, ערבים ויהודים ביתר חלקי יפו, יהודים בשכונות הדרום, צריכים לקבל זכות קדימה, עדיפות ושותפות בכל תוכנית פיתוח עירונית שנוגעת לשכונתם.

בתקופה האחרונה אנו עדים לגל של צווי פינוי והריסה ביפו. מינהל מקרקעי ישראל ועמידר הוציאו כ-500 צווי הריסה ופינוי בעיקר בשכונות עג'מי וג'בלייה ביפו, אלפי אנשים צפויים להישאר בלי קורת גג לטובת בעלי הון ויזמים עשירים. נראה שהתכנון הוא להחליף את האוכלוסייה הפלסטינית בעג'מי באוכלוסייה עשירה שרוצה בית על הים.

צור שיזף כותב בנושא קרוב על עיריית תל-אביב שהפכה את חוף עג'מי לחירייה, ועל התושבים שהתאגדו ומציעים תוכנית אלטרנטיבית לשיקום מדרון חוף עג'מי.