אתמול יצא מספר חסר תקדים של כמאתיים אישה ואיש למסע אופניים ברחובות תל-אביב במחאה על המשך הכיבוש הישראלי בשטחים. המסע יצא מהסינמטק, שם התקיים אירוע גדול של ארגון מחסום ווטש, לרחוב אבן-גבירול, הקיף את הקריה, כיכר רבין, קינג-ג'ורג', פרישמן, דיזנגוף, הטיילת, אלנבי, שינקין, רוטשילד, וחזרה לסינמטק. הרוכבים תלו דגלים ובלונים שחורים על האופניים, ודגלים אדומים של מחסום ווטש. הם שרו שירים, צעקו סיסמאות וחסמו את תנועת כלי הרכב הממונעים לכמה דקות בכל מקום שעברו. כמו כן באיזור הקריה שפכו פסי צבע אדום על הכביש במחאה על נהרות הדם שנשפך בעשרות שנות הסכסוך הישראלי-פלסטיני.

מסה קריטית טקטיקת מחאה שמקורה בתנועה הירוקה, ושמשתמת ברכיבה קבוצתית באופניים וכלי תחבורה לא ממונעים אחרים על הכביש כדי להפגין, וכדי להפקיע למעשה את השליטה הבלעדית על הכביש מידי כלי הרכב הממונעים בצורה שתהיה חוקית. בהיעדר חוק האוסר נסיעת אופניים על הכביש, אסטרטגיית “אנו לא מעכבים את התנועה, אנחנו התנועה” מקשה על המשטרה לפזר רכיבות מסה קריטית.

הרכיבה מתארגנת באופן מבוזר, וללא ניהול מרכזי. כחלק מן האירוע הרוכבים משתמשים בגימיקים שונים על מנת למשוך את תשומת הלב של העוברים והשבים, כגון מוזיקה, משרוקיות, שימוש בדגלים, שלטים, שימוש באופניים מיוחדים וכדומה.

לשמחתנו, המשטרה העדיפה הפעם לא להתעמת איתנו, אולי בעקבות הביקורת שהוטחה כלפיה אחרי הפגנות הסטודנטים, ומהבחינה הזאת היה שקט ושליו. ממילא לא חסמנו את תנועת כלי הרכב הממונעים בכל מקום ליותר מכמה דקות.

בשבילי, כמי שמעורב בהכנת שבוע הפעילות, מסע האופניים הזה היה מרגש במיוחד. צעקתי עד שגרוני ניחר. (אפשר לזהות אותי בקצה השמאלי של התמונה האחרונה, בחולצת 40 כיבוש אפורה).

במקביל התקיימו אתמול בלילה ובמשך היום כמה פעולות ישירות, כמו חסימת העלייה מלה-גארדיה בפחי זבל בוערים, תליית כרזות בסגנון אד-בסטינג, ובוב פלסטיק אחד מסכן שנטבח ונתלה בשדרות רוטשילד, לצד שיר חזק של אהרון שבתאי בנושא בילעין:

שֶׁמֶשׁ שֶׁמֶשׁ

אֵיךְ אַתְּ מְאִירָה

וּבָאָרֶץ חֹשֶךְ?

אֵיךְ לָרָאשִׁים לֹא חוֹדֵר

פֶּתֶק אוֹר

וְאֵין קֶרֶן

בְּחַדְרֵי הַלְּבָבוֹת?

וְאֵיךְ נָגְהֵךְ

נִשְׁפָּךְ חִנָּם

לַחַיָּלִים וְלַשּׁוֹדְדִים

אֶת הָאֲדָמָה

בְּבִּידוּ, בְּבּוּדְרוּס, בְּבִּילְעִין?

אֵיךְ פָּנָסֵךְ

מַנְהִיר אֶת הַדֶּרֶךְ

לְמַכֵּי הַזְּקֵנִים

וּלְמַרְעִילֵי הַבְּאֵרוֹת?

שֶׁמֶשׁ שֶׁמֶשׁ

כַּנִּרְאֶה אֵינֵךְ שֶׁמֶשׁ

אֶלָּא גּוּשׁ צוֹאָה

יפה, לא?