לפני שלושה חודשים עמדה בפנינו ההזדמנות לדבר עם ממשלת האחדות הפלסטינית, ובאמצעותה עם כל הפלגים והגופים בציבור הפלסטיני, על בסיס יוזמת השלום שאומצה ע"י הליגה הערבית. התקדמות נראית לעין לקראת שלום וסיום הכיבוש הייתה יכולה לחזק את הגורמים הפלסטינים המעוניינים בפתרון מדיני, וישנם כאלה הן בפתח והן בחמאס.

אילו נראו פירות מוחשיים לדרך המדינית, (אולי) היו האגפים הפלסטינים הצבאיים והמיליציות החמושות נזהרים יותר ממעשים נמהרים וכוחניים, וניתן היה למנוע הן את סבלם את תושבי שדרות והן את ההרג וההרס במלחמה הפנימית בעזה.

במקום זאת, ממשלת ישראל עשתה מאמצים גלויים ובוטים לעורר מלחמת אזרחים בין הפלסטינים. שרים וקצינים בכירים דיברו שוב ושוב על משלוח נשק למוחמד דחלן ואנשיו, ובכך הציגו אותם בפני עמם כמשתפי פעולה נבזים.

באופן ישיר, ההרג וההרס שנגרמו בעזה בשבוע האחרון הוא מעשה ידיהם של גורמים פלסטינים שנהגו בחוסר אחריות משווע וגרמו נזק עצום לעמם, אך גם ממשלת ישראל אינה יכולה לרחוץ בניקיון כפיה. מי שמעורר מלחמת אזרחים בקרב שכניו אינו יכול להתחמק מאחריותו למעשיו, גם אם התוצאות לא היו כמצופה.