העניין של מוסר שמשתנה עם הזמן לעומת חוקים קדושים שאסור לשנות נידון בבלוג הזה לא אחת.

במוסף הספרים של הארץ התפרסמה היום סקירה על ספר שמתעסק בדיוק בעניין הזה: "ארמון התורה ממעל לה: על אורתודוקסיה ופמיניזם" מאת תמר רוס.

יש שם גם רשימה של מירון אייזיקסון על ספר מאמרים חדש על הגותו של ליבוביץ'. איפה פה הקורא, אני חושב שהוא קרא לעצמו "דוס מחמד", שהגן על הגותו של ליבוביץ' בחירוף נפש? נראה שאייזיקסון אומר בעדינות (לאור המאמרים בספר הנסקר) בדיוק את מה שאני אמרתי בצורה נחרצת: שליבוביץ' פשוט סותר את עצמו בסוגיות רבות, ושהוא לא מצליח ליישב בצורה משכנעת את הסתירות האלה.

חיפשתי אחורה בבלוג כדי למצוא את הכינוי של "דוס מחמד", והגעתי אל הרשימה "למה לא מוסרי להאמין באלוהים", שאני די מרוצה ממנה, ובסיומה גיליתי את דימוי מבנה הערכים האנושי לבניית ארמון בחול - והנה מתברר שגם הרב קוק נזקק לדימוי בנין הארמון בבואו לתאר את ההלכה היהודית:

"ובכלל זהו כלל גדול במלחמת הדעות, שכל דעה הבאה לסתור איזה דבר מן התורה, צריכים אנו בתחילה לא לסתור אותה, כי אם לבנות את ארמון התורה ממעל לה". (איגרות הראי"ה א', עמ' קסד).

המוסף מתהדר הפעם לא באחד כאם בשתי סקירות על נושא הפמיניזם מול האורתודוקסיה. הספר השני הוא "שני המאורות, השוויון במשפחה ממבט יהודי חדש", מבית הישיבה שבראשה עמד הרב שג"ר. הסוקר מתאר את הספר כניסיון נואש של גברים אורתודוקסים "לתקן את המעוות שיצרו בני מינם".

הישיבה הנ"ל מתוארת בסקירה כאחת שתחת הנהגתו של הרב שג"ר נפתחה להגות פילוסופית מודרנית ופוסט מודרנית. לכן לא לגמרי הופתעתי כשגיליתי את שמו של מר ניל מנוסי כאחד מכותבי המאמרים.

הצעירים שביניכם אולי לא יודעים, אבל בשעתו היה מנוסי (כן, הבן של) אחד ממיוצרי הקומיקס המבטיחים בארצנו, וללא ספק בצדק. ניל היה חלק מחבורת תלמה ילין של האחים חנוכה. הם תיכננו אז להוציא חוברת, שאני לא זוכר כרגע מה היה אמור להיות שמה, ובשלב מסויים היה דיבור על איחוד עם סטיות של אייל B, אבל החנוכות סירבו כי היו בסטיות בדיחות על ערסים (מזרחים). כבר אז העבודות שלו היו יותר בכיוון של שירה ופילוסופיה, כבר אז הוא היה הפלספן של החברה, אבל בונה היה לו כשרון בטונות. הוא אייר הרבה בזמנו גם למדור הקומיקס שחנוכה ייסד בבמחנה, וגם לירחונים איכותיים לילדים כמו עיניים.

בתקופת לימודיי בירושלים פגשתי אותו פעם או פעמיים באוטובוס, כשאני חזרתי מסרט בסינמטק והוא משיעור שהעביר בבית ספר דתי, או מלימודי פילוסופיה באוניברסיטה. אז נוכחתי שהבחור אכן נשאב אל הצד האפל של הרוח.

מקרה דומה קרה לי עם טל גלצר, שכבר כשגילינו אותו כתיכוניסט ב"סטיות" היה בחור מוזר, בלשון המעטה, אבל פגישותיי איתו באוטובוס מהר הצופים תיעדו בתדירות של פעם בשנה מסלול דומה: תחילתו בלימודי פילוסופיה אינטנסיביים, וסופו - שימו לב - לימודי כמורה!

או במילים אחרות - מירב - יש לך לאן לשאוף!