אתמול הייתי במסיבת חתונה אלטרנטיבית מוזרה ביותר, שנערכה בפאב\חנות קומיקס\חנות דיסקים\מקדש החילונים בירושלים\אחד המקומות הכי מוצלחים בישראל - אוגנדה.

אתמול בצהריים מתקשרת אליי אגניישקה, למה לא באת לחתונה של קאשה ויצאק!! שיט!! זה היום?! אבל היום יום חמישי! אמנם אני הבנאדם שעיצב את ההזמנה, אבל לא טרחתי אפילו להסתכל על התאריך, הרי ברור שחתונת צהריים זה ביום שישי. אז מסתבר שהפולנים האלה באים מארץ אחרת, והם לא יודעים שלא עושים חתונת צהריים ביום חול. אבל ראיתי את התמונות, הם התחתנו בקונסוליה הפולנית מתחת לנשר שחור על רקע אדום בגודל שני מטר (הסמל של פולין. שנראה בדיוק כמו של הנאצים והרוסים רק עם ראש אחד במקום שניים).

ובערב הייתה כאמור מסיבת החתונה באוגנדה. אחת הסיבות שהם התחתנו בישראל היא לחמוק מאירוע משפחתי גדול ומעיק. וכך הם ארגנו לעצמם מסיבת חתונה עם בערך 20 אורחים, ניקוטין כדיג'יי וקייטרינג שאיתמר ארגן מאיזה מסעדה ערבית, כולל מרק מלוחיה שמאוד הפתיע את החברות של קאשה שבאו במיוחד מפולניה לאירוע.

היה חם, אז החתונה נשפכה לסמטת אריסטובולוס הצרה, כולל דייגו ולאה שהגיעו, כמו לכל מקום ובכל שעה, עם הבת שלהם בת השנה ומשהו בערך בעגלה. מייד התחברנו, היא ואני. החברים של קאשה ויצאק מווארשה שלא הגיעו לחתונה שלחו מתנה מגניבה - צילום קבוצתי שלהם בגודל טבעי (!), מודפס על יריעת פלסטיק כזאת ענקית. איתמר מייד ארגן אזיקונים ותלה את הכרזה הענקית בסמטה, על רקע האבן הירושלמית, וכך הם הפכו לחלק מהחתונה. הצילום היה מאוד מוזר, כולם לבשו בגדי רטרו, כובעים, ושמלות מנוקדות, וחוץ מזה שזה היה בצבע זה נראה לי ממש כמו צילום של יהודים משנות השלושים.

אחרי שאיכזבתי אותם בצהריים לא יכולתי להעליב אותם בשנית ולכן לא יכולתי לסרב לכוסות הוודקה שזרמו אלי ללא הפסק.

***

ולעניין הביל"ויים - אחרי ששפכתי את מררתי עליהם כאן בעבר, אני רוצה להתייחס אליהם שוב.

מכיוון שאני דווקא די נהנה מהשירים החדשים שלהם, ניסיתי לחשוב מה גרם לשינוי. האמירות באלבום החדש טיפה יותר מפורשות ופחות מעורפלות מבאלבום הקודם, אבל הן עדיין אומרות את מה שידוע לכל.

כתבתי תגובה בוינט בשמי האמיתי, הנה היא:

"כמו שתימורה ציינה בצדק, הם מאמצים הרבה סממנים סגנוניים (וטובים) מברכט,  לוין, אבידן וכו', אבל מעבר לפרובוקציות מילוליות אין פה הרבה ביקורת רצינית, אלא מקסימום הטחת בוץ או יריקה.

כמובן שהקהל השמאלני מחבק אותם, כי הוא מסכים עם כל מילה. הביל"ויים ממילא לא מדברים אל כל מי שהוא לא שמאלני.

כך שכלפי הקהל שלהם, הביל"ויים הם בדיוק ההיפך מחתרנים - הם מספקים את האמירות הצפויות והמבוקשות ביותר ע"י הקהל שלהם" (מעבר לזה שהאמירות עצמן לא עמוקות במיוחד).

ואני נהנה מהשירים שלהם כי המוזיקה מצוינת וכי אני שמאלני. אבל היצירה שלהם עדיין מטרידה אותי מאוד, בדיוק כי היא ההיפך מחתרנות, אבל נתפסת בציבור ככזאת.

שזה מטריד אותי כי גם אני עוסק לא פעם ביצירה תרבותית שמנסה לשלב ביקורת נוקבת, ואני מאוד חושש ליפול לפחים האלה, שבגללם יוצא שהיצירה שלך אולי נשמעת נורא פרובוקטיבית אבל בעצם היא לא אומרת כלום.

הרבה קוטלים אותי בדיוק בטיעון הזה. אני גם רוצה ליצור יצירה שבנויה בצורה מספיק מתוחכמת כך שהיא תדבר ליותר מאותו קהל שמאלני מצומצם. אני יודע שבסטיות הצלחנו לעשות את זה, כי לא היינו פוליטיים במוצהר וגם לא שמאלנים במוצהר. הביל"ויים, בגלל הפרובוקציות, נתפסים מראש כאנטי ציונים עוד לפני שהקהל שמע שיר אחד, וכך הוא נאטם מראש.

מצד שני, אני מאמין שיש פרובוקציות שהן מספיק טובות כדי להצדיק את עצמן, כי הן כן מצליחות לגרום לאנשים לחשוב, כי הן כן חזקות כל כך שהן פורצות את המחסומים ומתפוצצות גם במוחם של אנשים מן העבר השני של המתרס... הויכוח לגבי איזה עובדות ואיזה לא, איזה טובות ואיזה לא, הוא לפעמים עניין של השקפה או טעם, ואולי הוא טרחני ומיותר, אבל כנראה שאני אמשיך להשתתף בו, כי אני בביזנס הזה גם.

העובדה שהבלוג הזה הוא שמאלני במוצהר היא אולי בעוכריו מבחינת העברת המסרים לקהל לא שמאלני. מצד שני, בלוג זה לא שיר או קומיקס. בלוג מהווה פלטפורמה לדיון, שאכן נוצר לא פעם בתגובות, שם אפשר לנהל דיון פתוח, רציני ורלוונטי גם עם אנשים שלא מסכימים איתך בכלל. בלוג הוא לא רק ספין תקשורתי, אלא גם תקשורת בלתי אמצעית בין אנשים.

***

ולגבי הבנות נחמה: עוד לא קניתי את האלבום אבל אני מתכוון. אבי אפרתי כתב שהוא פחות חזק מההופעה. לא אופתע אם זה נכון אבל אני כל כך אוהב אותן שנראה לי שאני אהנה ממנו בכל מקרה. הוא גם כתב שלמי שלא הבין, ההופעה היא בגדר חובה. אם מילים בסגנון שאנטי לא עושות לכם פריחה, אז ההופעה הזאת היא חובה גם עבורכם.

***

פסטיבל הקומיקס: לעיתונים נכנסים עיתונאים שכבר גדלו על קומיקס ישראלי או אפילו יצרו אותו בעצמם, כך שמשנה לשנה סיקור הפסטיבל נהיה רציני יותר ויותר, בעיקר מנירית אנדרמן ב"הארץ" ואיתמר ב"ז (יחד עם נויה כוכבי ועדי רובינשטיין) ב"העיר". מה שרק מגדיל את הבושה כשלפחות חמישה קומיקסאים לא הצליחו להדפיס את יצירותיהם בזמן לפסטיבל. זה קצת מאיר את העסק באור לא מחמיא.

הספר שלי הגיע מהדפוס ממש בעת כתיבת שורות אלו, ולמרות שבעקבות טעות בדפוס אין לו למינציה בעלת מראה יוקרתי בכריכה כמו לארבעת אחיו, הוא יצא בסדר מבחינה טכנית (אולי דווקא ככה יאהבו אותו יותר כל העיתונאים האנרכיסטים האלה שכותבים בהעיר).

אגב, בעקבות השבועיים האחרונים של וייסמן ושלי בדפוס מסויים שלא אנקוב בשמו, בקרוב יתפרסם פוסט נוסף בסדרת "המדריך למוציא לאור", הפעם עם טיפים יקרים מפז שנכתבו בדם ובצבע דפוס לגבי הכנה לדפוס, בחירת בית דפוס וכיו"ב.

***

ולסיום, אקטיביזם-כורסא לסטודנטים:

עצומה: כוח לסטודנטים - שונשיין הביתה!

עוד מעט מתחיל המו"מ עם האוצר ולא נקבל הסכם כניעה נוסף!

הועלתה עצומה לאתר www.power2students.org שדורשת את הדחת יו"ר ההתאחדות איתי שונשיין שמכר את הסטודנטים, מאבק בהפרטה של ההשכלה הגבוהה ובגזרות שוחט וכן שכל הסכם שיושג עם הממשלה יובא לדיון והצבעה בקרב כלל הסטודנטים ע"מ שהסטודנטים יחליטו מה טוב עבורם. לא למחטף בקיץ!

***

הפוסט הזה נכתב בהפוגות בסערת הטלפונים, הסידורים והבלאגן שעברתי היום. ועכשיו אחרי שאכלתי ארוחת בוקר אני גם מרגיש הרבה יותר טוב.