באתר האמנות המשובח "מארב", מיסודו של רונן אידלמן, התפרסם מוסף חדש, בעריכת העורך האורח אורי דרומר, והפעם בנושא הסופר ג'יי ג'י באלארד. רוב המאמרים במוסף די כבדים ועוד לא קראתי אותם, אבל הקומיקס שכתבה הגר ינאי בהשראת סיפור של באלארד וציירה מאיה שלייפר לא רע בכלל. ינאי ושלייפר כבר פרסמו כמה קומיקסים משותפים, ביניהם הקומיקס ליום השואה שהתפרסם במוסף הארץ ועורר שערוריה זוטא בפולין כי היה שם משהו על זה שמזהים פולנים לפי הריח. העבודה של מאיה (שהייתה איתי בשכבה בבצלאל) ממש חזקה עם הכלבה הפרנסיס בייקונית וכל הצבעים וההמצאות.

יש שם גם משהו שהוא בין מאמר מאוייר לבין קומיקס של בועז קדמן ע"פ הקומיקסאית האמריקאית פיבי גלוקנר. די מעצבן לקרוא מאמר טקסט רציף כשהוא שבור ככה למשפטים.

תוספת:

נו הופ משיק הערב ספר שהדפיס במאה עותקים.

אריאל דיווח לי על ההשתלחות של עמית "פטר" כהן בנו-הופ.

גם אני חושב שנו-הופ לא מחדש הרבה, ושמעתי אומרים גם שהסגנון שלו מאוד מושפע מאיזה אמן אמריקאי או בריטי. אבל יש לו יציאות מבריקות פה ושם, והוא עושה את תל-אביב ליותר מעניינת ויזואלית גם אם הסגנון הוא לא שיא המקוריות.

אריאל אמר שנמאס לו מכל הסטריט-ארט בשקל הזה, אני אמרתי שפטר סובל מקנאה.

אריאל אמר שזאת לא קנאה, יותר תסכול מהעובדה שהעולם כל כך מטומטם שחוסר כישרון שכזה זוכה לכזו פופולריות.

אני אמרתי שהוא לוקח את זה קצת יותר מידי ברצינות. אריאל אמר נכון, בסדר, אני מבין אותו, זה קצת ילדותי, אבל גם אני כזה.

אני: גם כשאני הייתי בן 20 הרגשתי ככה, ואני עדיין מרגיש ככה לפעמים, אבל אני משתדל להוציא פחות אנרגיה בלהתעצבן על איך העולם עובד ויותר בלעשות את מה שאני יודע לעשות.

אריאל: טוב, זה משהו שצריך להזדקן בשבילו

אני: אני לא זקן! אני עוד צעיר! יא חרא חרא חרא הומו!

אריאל: טוב, הוכחת את עצמך