| |
תרבות אלטרנטיבית: קומיקס, מוזיקה, מחאה. לא יומן אישי. אבל אולי אני אגלוש לניו ג'ורנליזם. |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2007
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 10/2007
נפטר עלי קרוואן - אבו-חסן!
בגיליון טיים אאוט הטרי מהערב, (עמוד 20) קראתי כרגע ידיעה שזיעזעה את אמות הסיפין שלי:
עלי קרוואן נפטר!
השבוע, ביום שלישי, נדם ליבו של אבו חסן. בן 85 היה.
כמו כל אחד, גם אני זילזלתי באבו-חסן.
שנים שמעתי מאנגלמאיר ודודו גבע על איכויותיו המיתיות וסירבתי להתרשם.
מה כבר יכול להיות עניין של אנינות טעם בחומוס?
כמובן שטעיתי.
מהפעם הראשונה שטעמתי, ידעתי שהחומוס של אבו-חסן נמצא במדרגה אחרת לגמרי.
גבוהה בהרבה משל שאר החומוסים. זה משהו שאי אפשר להסביר, יבין זאת רק מי שהתנסה.
קראתי פעם כתבה בהעיר, אי שם בשנות התשעים, שבמסגרתה ראיינו את אבו חסן, אז צעירונצ'יק בן כ-75, על סוד החומוס שלו. הוא הסביר שהוא קם בחמש בבוקר כל יום, ובודק את שקי החומוס היבש שמגיע מהספק.
אבו חסן אישר רק גרגרים קטנים, מקוטר מסוים ומטה. גרגרים שמנים מידי הוחזרו לספק, או לפחות כך אומרת האגדה.
אני תקווה שמותו של האיש והאגדה לא ישפיע על האיכויות המיתיות של החומוס שמגישים במסעדות הנושאות את שמו ואת בניו. אחרי הכל, יש לי שישה פולנים לארח בעוד כחודש, ומי שביקר בארץ ישרואל בלי שביקר באבו-חסן, כמוהו כמי שעשה את הפסח בלי לומר את המילים: פסח, מצה ומרור.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: