מי שחושב שהרואין זה ממכר, כנראה לא טעם מעולם צ'יפס עם וינגר (חומץ).

הרבה דברים טובים ירשנו מהאנגלים: המשפט, ה, אה, לא יודע מה עוד.

אבל דבר אחד מרכזי שמרו החארות החיוורים לעצמם: צ'יפס עם וינגר.

לא מדובר כמובן בצ'יפס העבה והמטוגן, כי אם במה שידוע במקומותינו כ-"תפוצ'יפס".

אותם פכסמים דקדפים קריספיים מלוחים.

מאז ומעולם התנגדתי נחרצות למילה העברית "פריך". מילה זו, מצלולה משדר ההיפך ממשמעותה.

משמעותה בלעז היא "קריספי", דבר מה אשר נשבר בפה בקול פיצוח עז, בעוד פריך הוא משהו שמתפורר לך בפה ברכות נימוחה. נעורה סקרנותי, ולחצתי כפתור ימני>מילים נרדפות, ואכן תוכנת הוורד עצמה מאשרת גם היא שהמילה הנרדפת לפריך היא פריר, יענו משהו מתפורר בקלות, שזה בדיוק ההיפך מקריספי, שזה מה שהיא מציעה כתרגום לאנגלית.

אם אתם משתוממים למקרא העברית הגבוהה שאני כותב בה, זה בגלל גיל חובב, שאת ספרו "סוכריות מהשמיים" גנבתי מהשותפה שלי ואני קורא בו כעת ומרעיד בפרצי צחוק רועמים את השכונה כולה.

מוזר, השותפה שלי מצאה אותו טרחני.

באמצע הלכתי לתלות כביסה. מן הקומה השניה שבבניין שמולי הסתכלה עליי אחת, שוכבת במיטתה בעצלות באמצע בוקר יום שישי, ניבטת אליי דרך דלת חדרה המובילה אל מרפסת קטנה. היא שרויה באפילת חדרה, אני מופז שמש. היא לא הייתה בטוחה שאני מבחין בה, וכך מדי פעם, כשחשדה שאני מביט לכיוונה, נפנפה אליי בידה בעליצות מהוססת. או שסתם גירשה זבוב טורדני, אנ'לא בטוח.

התאפקתי.

ידוע יודע אני, שעם בחורות צריך לנהוג בקשיחות. אם תהיה נחמד אליה כבר בהתחלה היא תחשוב שאתה הומו. שזה לא דבר רע כשלעצמו, אבל קצת מחבל בדרכך אל מיטתה. ההיא המשיכה לנפנף בהיסוס מידי פעם, אני כאילו לא רואה, אבל מחייך לעצמי. ממילא היא לא יכולה לראות אם אני מחייך מהמרחק הזה.

כאילו, היא רואה שאני מסתכל לכיוון, אבל אולי אני מסתכל על השכנה שלה מהדירה ליד?

עם תום התלייה, במהלך מחושב היטב, החזרתי לה נפנוף גברי יחיד ובוטח, והפכתי פני לשוב אל חדרי.

כך ייעשה לאישה המנפנפת ממיטתה.

(זה היה קטע שכתוב בסגנון מנדלסון, אני מזהה בדיעבד.)

כל חבריי מתרבים עכשיו.

המין האנושי עשה אלפי שנים מאמץ עצום להתעלות מעל ציוויי הגנים השולטים בו.

החוזים אומרים שלא יירחק היום בו נעביר את כל תודעתנו למחשבים, והבכורה תעבור מייצורים מבוססי פחמן לייצורים מבוססי סיליקון (צורן), או מה שלא ייעשו ממנו מחשבים בעתיד.

כך שאולי אנחנו אחד הדורות האחרונים, אבל בינתיים אנחנו עדיין מתרבים בחדווה. לכל חבריי וקוראיי, בין אם המתרבים או אם לאו, אני ממליץ בחום על טור הקומיקס המוצלח של ראס ארבל אבו-אלה רצין, שאונו עמד לו, והעמיד צאצאית טרייה. מן הטור עולה שגם לאשתו היתה איזו יד בדבר.

בקיצור, אז אני פונה בקריאה נרגשת לעלית (או אוסם, מי עושה עכשיו את התפוצ'יפס בעצם?):

הביאו ארצה את הצ'יפס עם הוינגר.

לא יודע למה נזכרתי בזה עכשיו.

זה יושב לי על הלב כבר הרבה זמן.

אולי יש איזה מישהו יותר משועמם ממני שרוצה להקים עמותה, להחתים עצומה, לפתוח קוז בפייסבוק.

נ.ב. והיום בפינתנו האהובה: אני חוסך לכם 35 ש"ח: הקרוננברג החדש, סימנים של כבוד. אהבתי מאוד את היסטוריה של אלימות, אבל החדש חלש, והמבטאים הרוסיים מגוחכים.