קשישק ואני יושבים לפיינט לאגר מקומי בפאב נטוש, מסתכלים על הברקים בים ואני מעדכן אותו על הרפתקאותינו המשותפות עם חבריו שהגיעו כבר ביום רביעי.

קשישק, (העטלף\פליט הפולני) בשל התחייבויות קודמות, הגיע רק הלילה בשלוש ורבע ואני קפצתי לשדה לאסוף אותו. הכנתי שלט שנושא את שמו בעברית בתור בדיחה, אבל נרדמתי בעמידה בעודי מחכה לו, והוא העיר אותי כשהגיע. בדרך במונית כבר פגה עייפותנו ולכן אחרי שהתמקם במלון עוד יצאנו לגולדסטאר על הטיילת.

מבחינתם החורף המקומי יותר חם מהקיץ בפולין. הם אמרו שהים שבו התרחצו כבר שני בקרים ברצף הוא הים הכי חם ששחו בו. הם רגילים לים הבלטי, 5 מעלות ביום טוב.

כמו שאנחנו הרגשנו בפולין, גם הם הצהירו מייד עד כמה הפרצופים ברחוב נראים להם מוכרים.

אנחנו חושפים בפניהם את ישראל לאט לאט, כלומר את תל-אביב. בינתיים. מסעדות, פלאפל, חומוס, ים, מסעדות. השבוע ניסע פעמיים לירושלים לסיורים מקיפים בתוך ומחוץ לעיר העתיקה. נבקר בארכיון בית אריאלה ונפשפש בעיתונים יהודיים מתחילת המאה בפולין. ועוד כהנה וכהנה פגישות עם אישים מעניינים וטיולים בת"א וירושלים, עד יום רביעי, שאז נעלה לצפון לסופ"ש ארוך של כתיבה אינטנסיבית.

כמה סיפורים מרכזיים צצים לאט לאט, ומתגבשים הכותבים המרכזיים והצוותים שייצרו את הקומיקס.

בכל סיפור תהיה מעורבות משותפת כלשהי בין הפולנים והישראלים, גם אם זה יוצר שיוצר את רוב הסיפור, והשני רק מאנקק (קווים בדיו) או צובע.

האופניים שלי נשארו בחוף מהבוקר. קשישק אומר לילה טוב, ואני מדווש לי בגשם קל לכיוון האור העולה ממזרח.

להיות יום שלם ולהנהיג חבורת אנשים בוגרים (עד כמה שאפשר לקרוא ליוצרי קומיקס "בוגרים") זאת חוויה מתישה, ולמרות זאת כשאני חוזר הביתה אני לא נופל על המיטה מייד אלא מחזיק עוד שעתיים שלוש של סגירת פערים באימייל ובפייסבוק. אני זקוק לזמן הזה עם עצמי.

אני רק מקווה שהספר יהיה מגניב כמו העבודה עליו.