המחקר הנוכחי, שעליו דווח במאמר של הניו-יורק טיימס שהובא במוסף הארץ, בדק ומצא שחשפניות מבייצות קיבלו משמעותית הרבה יותר טיפים. יעני לא רק שיש להן תקופת ייחום, אלא שהן יכולות לנצל את זה, כפי שמתאר החוקר: "יתכן שנשים צריכות לקבוע ראיונות עבודה חשובים או לעשות מצגות חשובות במהלך שבועות מסוימים בחודש. אני לא יודע בוודאות, אבל אולי".

בחיי המאמר הארוך הזה מלא פנינים:

ויגן-סקסואלים (שוכבים רק עם בעלי רמת טבעונות זהה לשלהם), האם זה נכון שככל שמכירים מישהו ככה אוהבים אותו פחות? (ספויילר: כן) תקווה דווקא מפריעה להחלמה (!), חלון שהופך למרפסת (מעולה! אני קונה כאלה לכל הקירות בבית!), לחיצת יד חזקה מעידה על פוריות הגבר (איפה מלחצי-היד האלה שדוד מנדי קנה לי לבר-מצוה לעזאזל?)...

אבל הכי חשוב, גולת הכותרת, הבשורה ב-ה' בבולד, הנבואה אותם נשאו בחלומם כל אותם מיליונים, ואולי מיליארדים, שנרדפו ונרדפים על לא עוול בכפם, כלומר בעיקר על זה, שהם לא עשו שום דבר עם כפם.

אני מדבר על העצלנים! על העצלנות! כמובן שהבשורה לא בא משורותיהם של העצלנים עצמם. לשמחתנו יש מי שמוכן לעשות בשבילנו את העבודה:

צוות מדענים חנונים וחרוצים שמוכנים לטרוח ולבדוק מדעית את מה שאנחנו כבר ידענו: ההצלחה לא משתלמת!!!

"בתרבות המערבית ובספרות המדעית רווחת התפיסה שלפיה להתמיד זה טוב, ושמי שעובד קשה יכול להשיג הכל", אומר מילר, שיחד עם ורוץ' פירסם כמה מאמרים על הפסיכולוגיה של הוויתור. "גישתנו היא שהתמדה היא טובה, אבל ישנם רגעים שבהם הדבר הנכון הוא לומר לעצמך - 'זה לא הולך לקרות".

ועוד ועוד.

***

ולנושא אחר,

דיווח קצר מהקאבום בחולון: לאורי הייתה הרצאה מרחיבת אונות כרגיל. פגשתי את מאט יוקום הסרן הגיבור ואת אורית עריף הקומיקסאית-מאיירת המעולה. הראיתי לנועה איפה היא, חמדת ואני מוצגים במלוא תפארתנו בחלונות הקומיקס העכשווי. ביציאה גילינו שיש לנו פאנצ'ר, אך נועה ויונתן העשויים ללא חת החליפו גלגל בזריזות והסיעו אותנו היישר למקום של שמעיה ברחוב ויטל בפלורנטין, מתחת לבית שלהם, שם אכלנו ארטישוק, תפוח אדמה, בטטה ופלפל ממולאים ומעולים, יחד עם תוספות מגוונות כשכל אחד מקבל מדגם מייצג מכל תוספת, מה שהיה ממש מרענן ומגניב. אחת התוספות היו צרור ג'ולות של כרוב ניצנים, שהשרו על המקום ריח חזק של המטבח של הסבתא של כולם, ושמעיה גם הצליח להכין אותם כך שלא יהיו מרירים. מישהו אמר שהצעירים והקטנים לא מרים. כך שזה עניין של ברירה של חומר הגלם!

ממש כמו עם אבו חסן. השבוע הייתי שם. לקחו אותי לסניף הכי חדש ששם יש גם תוספות מדהימות כמו צ'יפס ופלאפל ואפילו בשר! מי היה מאמין. בקיצור, המרקם עדיין מחזיק במעמדו האיתן כעליון על כל מתחריו, וגם הטריות וטעם האדמה וניחוח הפלח שקם בבוקר מוקדם, תקע מנה פול ויצא לחרוש את שדות החומוס...

הטעם היה קצת שונה, אולי פחות מתוק, אבל אולי זהו תעתוע. כידוע, מחקר מדעי צריך להיות מבוסס על איסוף נתונים סטטיסטיים ממגוון של דגימות, בזמנים שונים ועם עמיתים שונים, שכן יש להם השפעה שלפעמים היא מכרעת על האווירה הכללית, ומכאן היישר אל התחושה האישית וההתרשמות בלה בלה.

בכל מקרה גולדשטיין והופמן תמכו בי גם בחומוס וגם בכנפה ומלבי בממתקי... מה זה היה? ברחוב יפו. איך שנכנסנו היה פתוח עיתון על איור ואז מייד התחלנו לפשפש בהם ולמצוא איורים ולדבר חנות.

***

ומלבד זאת, קראו את יוסי גורביץ'. עשו עליו מנוי.

דוגמא:

"כשרוצים, אפשר: המשטרה מפנה בשעות אלה 30 משפחות מכפר שלם בתל אביב. המשפחות, נטען, מתגוררות במקום שלא כחוק. בית המשפט קיבל את הטענה. במקום המשפחות המפונות, ייבנו בשטח בניינים רבי קומות.

אני לא יודע עם מי הצדק, האם הוא לצד התושבים שחיו במקום שנים רבות לאחר שהועברו לשם על ידי הממשלה, או עם חברת הבניה הטוענת לפלישה. אני יודע דבר אחד: כשרשויות החוק רוצות, מאחזים מפונים בלי שום בעיה. הרהור עגום הוא, שהמפונים הם בני המעמדות הנמוכים, חסרי קשרים, ואלו שלעולם אינם מפונים הם בני המעמד הבינוני הגבוה, שלהם מהלכים בכל רמות השלטון.

הרהור עגום נוסף הוא ש-700 המשפחות המפונות מדי שנה מבתיהם על ידי בנקים ונושכי נשך אחרים, לא יקבלו ולו קמצוץ מתשומת הלב התקשורתית (שלא לדבר על הפיצויים) שהורעפו על הקוזאקים הנגזלים, ששתו שליש ממימי הרצועה וישבו על רבע מאדמותיה הראויות לעיבוד."

***

כותב גיחא ב"עונג שבת":

"מערכת החינוך בארץ בקושי מצליחה ללמד מתמטיקה, אז אנחנו לא ממש מצפים ממנה שתלמד גם ערכים של פתיחות וקבלה. חוש”ן הוא מרכז לחינוך ושינוי של הקהילה ההומולסבית, שמרכז פעילותו היא כניסה לכיתות י”א (לא ברור לי למה לא כיתות נמוכות יותר, אבל ניחא) ומתן הרצאות, פעילויות, מפגשים וסדנאות שמטרתן ליצור סביבה מקבלת ומשכילה יותר. חוץ מתיכונים, הם פועלים גם ביחידות צה”ל, משטרה, סמינרי מורים, ומקומות חשובים אחרים. באתר של חוש”ן אפשר כמובן לקרוא על הארגון, להצטרף למאה וקצת המתנדבים שלו או פשוט להפוך ל”ידיד חושן”, ולתרום סכום כלשהו כרצונכם בתרומה חד-פעמית או חודשית קבועה. מעולה."

נראה לי אני שם איזה שלושים זלוטי בחודש. אם כל הכתות המופרעות, מחב"ד דרך כל המחב"תים האחרים ועד הסיינטולוגיה, נכנסים לבתי ספר ועושים בהם כבתוך שלהם, אני בשמחה אתמוך בארגון שמפיץ שם אידיאולוגיה נגדית וחיובית יותר.

***

בידיעות תל-אביב סיקרו בכתבת שער את פינוי כפר שלם, וגם הוסיפו, מלבד סיכומי השנה המתבקשים, גם סקירה מאת מיה סלע של ביטאוני השירה והספרות הרבים שיוצאים פה בשנים האחרונות.

כמו מיה סלע, גם אני מאוד מעריך את הניסיון של צ'יקי לחבר את התרבות הגבוהה לעם, ולא רק זה, בעצם. הוא לא רק מנסה אלא די מצליח לחיות את האמנות שלו, להיות בעצמו חלק מהיצירה הזאת, ולעשות הרבה שמח תוך כדי. הוא גם מצליח לסתור את עצמו כדי לתעתע בקהל, ממש כמו סיטואציוניסט אמיתי, מה שמצליח לעצבן הרבה מאוד אנשים, גם אינטיליגנטים וכביכול ליברליים. וכמובן שעצם העובדה שהוא מצליח לעצבן אנשים זה כבר הצלחה לאמנות שלו. והוא לא מתבייש להיות מי שהוא.

גם לי עדיין יש בעיה עם העליזות הבלתי נדלית שלו, אבל אני כבר לא זורק עליו פחיות ריקות ממכוניות חולפות.

ובאותו עיתון: קרין מנדלוביץ' מכריזה על פתיחת המקום שלה "טונגסטן", שיכלול מגוון פעילויות יצירה וביניהן סדנת קומיקס שיעביר אליל הקטינות, הוא ולא שרף - בועז קדמן! תתחברו לפייסבוק שלה לפרטים נוספים.