ידידה לינקקה לקומיקס שבועי חדש שלא פלא
שפספסתי - הוא מופיע בוואללה אופנה:
"תל אביבית אמיתית" מאת ענת
עינהר, מצחיק ושנון, למרות שחלק מהמצבים כבר נטחנו לא מעט.
***
ניסיתי את שיעורי הערבית שמוצעים במחיר
מצחיק של 450 ₪ ל-12 מפגשים (כשלושה חודשים!) בגדה השמאלית.
זה ערבית מדוברת, ללא לימוד הכתב. אבל
זה היה בקצב הרבה יותר מידי מהיר בשבילי, בייחוד ביום שישי בשתיים עשרה בבוקר.
***
עשיתי טחינה ירוקה רגילה (עם לימון,
שום, פטרוזיליה, מלח, פפריקה, כמון, זרעי כוסברא טחונים וכו) (מטחינה אורגאנית של
הרדוף. אתם חושבים שזה אברי רן גידל אותה?) והשותפה שלי תלתה כביסה. היא אמרה
שאכלה באיזה קפה טחינה ממש טעימה, לא יודעת מה שמו בה, אולי דבש. אמרתי יאללה.
ועוד אני יש לי דבש מכוורות שניאורסון בכפר-חב"ד, שופרא דשופרא קדוש קדוש
קדוש מסבתא שלי. ואז נזכרתי בסיפור על קורט וונגוט והמתכון המשפחתי שהיה לו עוד
מגרמניה, של בירה שמוסיפים לה קצת קפה, ואיך זה נהיה בירה על שמו באיזה מבשלת
בוטיק באינדיאנאפוליס או איפה שזה לא היה. אז הוספתי גם כמה גרגרי קפה.
טחנתי הכל ביחד ויצא פיצוץ!
טחינה ירוקה רגילה חמצמצה מרירה חריפה
(בגלל השום) אבל עם סיומת עמוקה, ארוכה המהדהדת ניחוחות אדמה וטעמי אגוזים, שוקולד
ועשרים צרעות עצבניות שעוקצות לכם את כל הלשון ואת כל החיך מבפנים ואתם לא יכולים
ללעוס חודשיים.
***
הבה ונראה, מה עוד על שולחני הבוקר?
קיבלתי מייל שטוען שתמיד אפשר לחייג 112
למשטרה מהסלולארי גם אם הוא נעול. ניסיתי, לא עבד.
בהעיר השבוע מתפרסמת כתבת תשובה לבריטית הפיק-אפית מהשבוע שעבר, של פולניה שמצאה פה אהבה ומתחילה ללמוד עברית, כתבה שהיא כולה שיר הלל אחד גדול לתל-אביב. יחי. ובמוסף כותב ניר בכר על פולין. המתקפה הפולנית מעצימה.
***
"זה התחיל בכראמה", תום שגב מקביל בין העבר להווה, על ישראל שלא לומדת מטעויות הכוללות הרג מאסיבי של אזרחים.
ולווט דיווחה שאפעס עובר ממוסף הארץ לשבעה ימים. בעסה, דווקא כשנהיה מוצלח.
אה, פתחנו גם אירוע בפייסבוק לתערוכה בלונדון, למי שהיה מודאג. בינתיים כבר נרשמו כמגיעות בטוח מלא צעירות-רוסיות-יהודיות-לונדוניות, כך שאני לא מודאג.
***
והרי לידיעה שהגיעה זה עתה:
הוצאת "מצריים" מוציאה מהדורה חדשה, החמישית(!), להגדה של אנגלמאיר!!!
כמו שאתם יכולים לראות לעיל יש לה ואריאנט קאבר! ובעברית, יש גרסא חדשה לשער הספר.
הגרסא החדשה אכן הרבה יותר אביבית וחמימה, ואנגלמאיר הסגיר בשיחה פרטית שלדעתו הדפוס בחדשה הרבה יותר טוב, ולכן כל חובב אמגלמאיר אמיתי (זאת כבר תוספת שלי) צריך לקחת מייד את ההגדה הישנה ולשרוף אותה בחצר האחורית, ואז לעוט על חנות הספרים\קומיקס העצמאית הסמוכה ולקנות הגדות חדשות לו ולבני משפחתו.
***
וכמעט שכחתי:
כך מסיימת היום אילנה זפרן את טורה השבועי, "רשומון", שמתפרסם ב"עכבר העיר":
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: