כידוע, אני טיפוס איטי, ולוקח לי זמן להתרגל לרעיונות חדשים.
כשהתחילו להתפרסם האיורים הסקיצתיים מלאי הקווקווים בעט פשוט של וולקובסקי הם הרתיעו אותי.
זה היה אנטי האסתטיקה שהייתי רגיל אליה, אפילו יותר מקושקש מדודו גבע.
עם השנים, גם אני התרגלתי לוולקובסקי, ולמדתי להעריך את הקו הזה, וגם הוא וגם בידרמן לקחו את הקטע הזה לכיוון יותר ויותר מינימליסטי, כמה שפחות קווים. בידרמן עדיין "אסתטי" יותר, הקו שלו יותר נקי, אבל שניהם יודעים תמיד לשים את הקו במקום הלא צפוי, הלא "יפה" אבל הנכון בצורה מפתיעה ולא צפויה.
כל הקריקטורות שיצא לי לעשות בשנים האחרונות מאוד מושפעות מבידרמן+וולקובסקי, ואני מודה בזה בפומבי ובפה מלא.
קצת מצחיק שבמשך שנים מתעלמים ב+ו מאגודת הקריקטוריסטים. אפילו אני שוקל להצטרף. אני חושב שדודו הצטרף בשנתו האחרונה, לא?
אגב, בסימפוזיון שהתרחש לרגל פתיחת מוזיאון הקריקטורה והקומיקס בחולון שאלו האם יש סגנון ישראלי, והאקטוסים ענו שלא, שהכל מועתק מאירופה. אני לא יודע מי הם מקורות ההשראה הישירים של בידרמן ווולקובסקי, ואני אשמח אם המגיבים יעזרו לי בשמות, אבל אני אצטרך לחפש באתרי קריקטורות עולמיים כדי לראות אם אכן יש עוד קריקטוריסטים עם הסגנון הזה בעיתונות הרצינית בעולם. כי אני לא שוחה מספיק בתחום כדי לזרוק שמות לבד.
הנה וולקובסקי אחד קלאסי, משנות השמונים:
הא, איזה קטע! חיפשתי עכשיו ברשת את השער כדי לשים אותו פה, ומדובר במהדורה החדשה, ואני מגלה שוולקובסקי צייר אותה מחדש, ושינה תפרצופים שלהם! תראו את העותק שלי (היותר יפה, כמובן):
עדכון: רק דיברתי,
וולקובסקי מכה שוב:
רוצים לדעת מה דעתי על המתרחש בעזה? נראה לי שוולקובסקי הביע את זה מספיק טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: