וכך מצא עצמו גיבורנו (אני) מוטל פרקדן על ספסל עץ בגן מאיר, מוצא לו ברוב חוצפתו זמן לשלאפשטונדה קטנה של אחרי ארוחת הצהריים, בשמש מתחת לדקלים, באמצע יום שלישי בשבוע, סתם יום של חול (אם כי פעמיים כי טוב). כל העולם וגרושתו מתרוצץ ברחובות כעכברים סומים, כל הפוליטיקאים והאוליגרכים מתרוצצים בין המשרד לבין הפילגש (חוץ מאלה שאצלם הפילגש כבר עובדת במשרד - חוסך כל כך הרבה זמן!), כמו חבורת חזירים שמנים וחרמנים.

השמש הפיזה עליי זיו חמים ונעים, הרוח נשבה עליי קרירה, הציפורים צייצו, הכלבים נבחו, השיירה עברה והשוחט שחט. שני ספסלים ממני התפרקדה לה מי שנראה במבט ראשון כהומלסית שיכורה, אבל במבט שני התגלתה כסתם אזרחית מן השורה. מן הסתם גם אני נראה כמו הומלס, בחולצת "משה בס מכלוף ובניו קומפוסט" הכחולה והפופולארית, אותה ירשתי מנועה.

חלקים מגופי עדיין דואבים מליל אמש - הראש מהשתייה, חלקים אחרים מפעילויות אחרות.

אבל רוחי טובה עלי.

לכרבע שעה, השארתי את כל הפרוייקטים שיחכו בכניסה מקינג-ג'ורג', שיסתכלו בינתיים על הכלבים בחצר הכלבים.

ואת אותה הרגשה טובה נשאתי עליי מהגן הביתה.

הערמתי על הפרוייקטים ופשוט יצאתי מהיציאה שברחוב טשרניחובסקי.

מגיעים לשם ביום שישי פעילי חיות להציע חיות לאימוץ, אולי מישהו יסכים לקחת הביתה את הפרוייקטים.

נ.ב. היי היי, הלו, אדוני, לא לגעת - הפרוייקט הספציצי הזה לא מועמד לאימוץ - בחורות זה פרוייקט מסוג אחר לגמרי.