אני בדרך כלל לא ידוע כחובב תרבות היידיש, אבל מכיוון שהמחבר הוא מי שהוא, לא יכולתי להתעלם.
קניתי, קראתי. מיה סלע בידיעות ת"א התמוגגה, וכך גם אני, שחותם על כל מילה שלה.

למה מעניין לקרוא? כי מעבר להתפלשות ביידישקייט ולמשיכה הפתולוגית לקשישות פולניות, פינקוס מצליח לבנות עולם שלם ומלא בדמויות חיות. כי התקופה היא ערב מלחמת העולם השנייה, ובצירוף עם דעיכתן של הכוכבות מזקנה מרחף על כל הספר המוות ונוכח בכל סצינה. וגם כי הוא לא שלום עליכם המקורי, אלא סופר מודרני שכותב כאמור מתוך מודעות לכל מה שגם הקורא בן זמננו כבר יודע.

בקיצור פולני למופת: מצחיק אבל בצורה מרושעת, מלא נוסטלגיה לעבר ושנאת ההווה, עיסוק אובססיבי בפגמים, בטעויות, בהומור הפרשות... תככים משפחתיים... ואזות מקריסטל ומנות אחרונות מלאות סוכר וחמאה.

בשנים האמרונות כמה מהיצירות של פינקוס כבר נטו יותר לגושי טקסט ואיורים לצידם. אלה היו יצירות קצת חסרות.
ברומן המלא פינקוס מצליח להעביר את מלוא החוויה, והשפה שלו נהדרת.

בקיצור, אם אין לכם רתיעה עזה מקשישות פולניות תככניות והווי יידיש כבד, לכו על זה.

אז ריסטפק!