מוזר, כי אני שואל - איך אפשר לא לעשות כל כך הרבה דברים?

מספיק שאני הולך ברחוב ורואה איזה גרוטאה מייד עולים לי שלושה רעיונות לפרוייקטי אמנות בין-לאומיים עם רמאללה, סינגאפור וקראקוב. גם נועה היא ככה. אתמול נועה באה לראות סוף סוף לראשונה את הסטודיו בפלורנטין. מייד היא נתנה כמה עצות מעשיות, ולרווחתי אהבה את המקום.

לא מזמן נועה התפטרה ממשרת עורכת תוכן באתרי בלוג TV ופליקס בתפוז, ועכשיו, סוף סוף, אחרי שנים שחיכיתי לזה, היא סוף סוף יוצאת לעצמאות כתסריטאית, קופירייטרית, מפיקה עצמאית אולטרא אקטיבית!

ואם זה קורה, ולי במקרה יש עכשיו סטודיו גדול עם מספיק מקום לשני אנשים...

ובסך הכל אנחנו משתפים פעולה לא רע, חוץ מכשאני מתעצל...

אז עכשיו היכונו למפץ הבינגלאקטי, איחוד כוחות יצירתיים בעלי אלפי כוחות סוס עץ כל אחד, היכונו להקמת קונגלומרט המולטי-מדיה אולטרא-אוחתק המדהים ביותר שנראה אי פעם:

אברבאסנדי!!!

נועה אמרה שזה היה בצחוק, ונצטרך שם יותר מכובד.

אני לא יודע. מה דעתכם על נאסא? (נועה אברבנאל+סנדי אמיתי).

לנועה היו כמה פתרונות יותר טובים משלי לשיפוץ הסטודיו, ואם הכל ילך בסדר נתחיל לעבוד שם יחד מתישהו בחודש הקרוב, יחד עם ליאת הציירת ששכרה ממני חלל אחד במתחם המבוצר שלי.

מעניין, באמת לגמרי בלי שהתכוונתי, אבל יצא שהסטודיו שלי שוכן ברחוב מולדת אחת (ב').

ויש לעניין ריבוי המשימות גם את הצד התחתון: שכשאתה מג'גלר עם הרבה כדורים, כמה נופלים בדרך.

יש את כל הדדליינים שפיספסתי והפרוייקטים שנטשתי. לפעמים כי הבנתי שאין דרך שבה אני מתחבר לנושא או ללקוח, לפעמים כי הגעתי למבוי סתום יצירתי, אבל בדרך כלל פשוט כי פיספסתי את הדדליין.

הנה אחד: פרוייקט שוויצרי איכותי במיוחד.

מר כריסטיאן דרוזופיל, שוויצרי חביב בעל שפם ענק, הוא מו"ל קומיקס אנין שמדפיס את כל ספריו בהדפס משי באיכות מדהימה. לפני כמה שנים פגשנו אותו באנגולם ובברלין. הוא מאוד התלהב מהבנות החתיכות של דימונה ואמר שצריך לעשות אנתולוגיה של נשים יוצרות קומיקס בנושא חירות ושלום עולמי, ושאל אותנו אם נוכל לארגן לו גם קומיקסאית פלטינית. לא מצאנו, ובינתיים עברו כמה שנים.

לפני שנה הוא שלח מייל ודיווח בחדווה שהפרוייקט נכנס להפקה, ושאל מי רוצה להשתתף. כדי להשתחל לאנתולוגיה הצגתי את עצמי כעוזר של נועה, שתכתוב את הסיפור, והוא הסכים להעלים עין מזה שאני לא בחורה. הדדליין היה רחוק אז לא התחלנו לעבוד. ואז אחרי חודשיים הוא שלח מייל שהפרוייקט מוקפא, כי אשתו חלתה בסרטן. לא נעים להגיד, אבל נשמתי לרווחה. פחות אחד על הראש.

לפני כמה חודשים הגיע אות חיים מדרוזופיל: הכל סבבה, אשתו הבריאה, חוזרים לפרוייקט, יאללה, תשלחו את הקומקסים שעשיתם לפני שנה...

אז דירבנתי את בנות דימונה לשלוח את מה שעשו, והתקשרתי לנועה שתרים תסריט לקומיקס של שלושה עמודים בנושא החירות. אבל אז התברר שהדד-ליין נופל על הנסיעה שלי ללונדון להקמת התערוכה ההיא של המאיירים - איכה אספיק לגמור את הקומיקס בזמן??!? (אני לא בטוח שאיכה מתאים כאן מבחינה לשונית, אבל התלבש לי אסתטית). דרוזופיל שוב נתן לי בטובו עוד חודש מעבר לדד ליין של כולם. אמנם הוא כבר יתחיל להדפיס את הספר, אבל הוא ידחה לסוף את הדפסת העמודים שלי וכך ננצל.

לא עמדתי ביעד החודש הנוסף אחרי שחזרתי מלונדון, וגם לא בשבוע שקיבלתי כארכה. בסוף הודעתי לכריסטיאן הנחמד שאני מרים ידיים, תקופה קשה וכו'. כריסטיאן היה נחמד מאוד ומבין, מה שרק גרם לייסורי המצפון שלי להתעצם, כמובן.

מיכל ברוך הצליחה להשתחל פנימה, לגבי מירב ויפעת אני לא בטוח מה נהיה בסוף.

אני עשיתי כל מה שיכולתי...

הנה הפוסטר להשקת הספר, אם אני מבין נכון מהצרפתית פה:

 

 ולנושא אחר: מחר יש איזשה בלאגאן באוגנדה בירושלים עם אחלה מוזיקה והשקות של פנזינים חדשים מה"סצינה הירושלמית"... אם אתם בטעות בירושלים מחר:

ולנושא אחר: האביב\קיץ\חורף הגיע! בנות ישראל והתפוצות מהלכות ברחובות תל אביב במחשופים, שורטסים, טייטסים, צבעוניות, יפות, שזופות, לבנות, ג'ינג'יות, יפניות, רוסיות, פולניות, שופעות חיות, בריאות, מרץ ושמחת חיים לבנטינית...

הן באות, הן באות יפות, מפרישמן ועד דיזנגוף הן פורסות כנפיים.

אני עד הערב מטייל על השוליים, אני עד הערב כבר נופל מהרגליים ויוצאות לי העיניים וראשי עלי סחרחר מחוסר דם במוח.

זה הולך להיות קיץ אינדיאני, אין ספק.

הקטע קשור לנושא 'האלימות מתגברת' וראוי לדעתי לפרסום בדף הנושא החם (הסבר)