| |
תרבות אלטרנטיבית: קומיקס, מוזיקה, מחאה. לא יומן אישי. אבל אולי אני אגלוש לניו ג'ורנליזם. |
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יוני 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 6/2008
עדי שטרן נבחר לראש המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל
כך נכתב הבוקר בגלריה.
בעוד שני קודמיו לא בדיוק הותירו חותמם על המחלקה (כך אומרים, אין לי ידע אישי),
אין לי ספק כי עדיש הוא הבחירה הנכונה.
יצא לי ללמוד אצלו.
כמורה הוא קפדן מאוד וקצת קשוח, אבל גם חריף, מחכים, מפרה מחשבה, וגם לא נעדר חוש הומור.
יש לו הרבה מה לתרום לסטודנטים, הן בצד החזותי והן בצד התוכני של כל עבודה.
הוא טיפוגרף וירטואוז וזכה בפרסים רבים בכל העולם.
אני לקחתי קורס שלו לעיצוב עבודות פוליטיות. בנות כיתתי זוכרות עד היום איך צעקתי עליהן באותם שיעורים שהעבודות שלהן משעממות, גם עיצובית וגם תוכנית, ולמה הן באו לקורס עבודות פוליטיות אם אין להן מה להגיד. עדי דווקא העדיף לטעון בזכות האסתטיקה הנקייה והמוקפדת שלהן, שלי גרמה לפהק. את הפוסטר הידוע "כן, אני מזדיינת עם ערבי" עשיתי לשיעור שלו, כרגיל יום לפני ברגע האחרון.
הוא בן כיתה של רותו בבצלאל, וגם בחר בה (כחלק מוועדה) לזכות בפרס הקרן למצויינות (קרן פרטית), שבה זכה לפניה.
לעדיש תפיסות מגובשות מאוד, ואין לי ספק שיש לו הן החזון החינוכי והן היכולת הניהולית כדי להגשים אותו.
מה שכן, סטודנטים: צפו להקשחת נהלים והקפדה על מועדי הגשות בשנה הבאה.
ראו הוזהרתם!
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: