הספר החדש, פרי יוזמתו ובעריכתו של שלומי צ'רקה, יושק ביום שישי באופן חגיגי בבבר הסלונה, רחוב תרצה 17 ביפו, מאחורי תיאטרון נוגה, החל מ-12:00 בצהריים.
עלעלתי בספר. נראה די טוב במבט ראשון. קראתי כבר חלק מהיצירות באינטרנט.
נירית אנדרמן חלקה שבחים בעיקר לרחלי רוטנר וגם למיכל ברוך ולצחי פרבר.
מיכל ברוך עיבדה לקומיקס שיר של צ'יקי
שלומי פנה אלי כבר בהתחלה. מכיוון שידע מראש שאני חילוני שמאלני קיצוני אלטרנטיבי ובטח גם מעשן סמים כמו כל התלאביבים, הוא הציע לי את אחד הזמרים\כותבים הכי ראדיקליים שבאמתחתו: שאנן סטריט.
קראתי את השיר, וויתרתי.
אמרתי לשלומי כבר אז שהקונספט מטריד אותי: הוא מבוסס על שאריות ממגירות של יוצרים ישראלים, שמצאו לנכון שלא לפרסם אותם עד כה. לחמם שאריות באמצעות קומיקס? הממ.
הפרוייקט יצא בסופו של דבר בהוצאה גדולה, כתר, ולמרות זאת לא תוגמלו היוצרים (אם הבנתי נכון). בעסה.
ועוד מילה על הכריכה: אני נאלץ להסכים עם מי שאמר, זה באמת נראה כמו מקראה לכיתה ו'.
אבל בצד החיובי, אם נוצרו פה, מתוך העשרים וכמה, איזה 4-5 יצירות קומיקס טובות ולא רק מספיקות בקושי, דיינו.
רחלי רוטנר הלכה על מקאברי, במפתיע, לשיר של אהד פישוף.