בסופשבוע אני בפסטיבל אינדינגב בדרום, בדוכן בסטרבות להפצת תרבות אלטרנטיבית יחד עם אסנת. אסנת גרה בעג'מי, והיא סיפקה לי את התובנה לגבי הבעייתיות של עג'מי. השבוע ראיתי את הסרט, ואני די מסכים איתה.

קודם כל, כסרט הוא מצויין - מצולם נהדר, ערוך נהדר, משוחק נהדר, הכל.

כמו מקורות ההשראה שלו בהוליווד, עג'מי מספק דרמת פשע מרגשת וקורעת לב, אבל מציג את המצב הכלכלי חברתי שבו כמצב נתון, הדמויות תקועות במצבן ללא יכולת לצאת.

כביכול זה לא סרט פוליטי, אלא סרט אקשן כמו בהוליווד.

אבל מה שהסרט מסתיר בהצלחה הוא שמצבם העגום של מי שחיים בשכונות עוני שורצות פשע איננו גזירת גורל - זהו מצב שהמדינה אחראית לו באופן ישיר ומכוון. כך שבמסר הפוליטי שלו - שהעוני והפשע הם גזירה משמים - הסרט בעצם משרת את השלטון - השלטון של בעלי ההון והאליטות הפוליטיות.

וזה נכון לא רק לעג'מי כשכונה ערבית שסובלת מאפליה על בסיס גזעני, אלא גם לעניים יהודים בשכונה ד' בבאר שבע או בעיירות הפיתוח.

ובנושא אחר - שירות הגוגל ששולח לי לינקים שבהם מופיע שמי שלח לי השבוע כתבה מהג'ואיש כרוניקל המסקרת הרצאה של הקריקטוריסט הוותיק יעקב קירשן (Dry Bones בג'רוזלם פוסט), בפני יהודים אמריקאים. הסיפור בתמצית: קירשן מספר לקהל בדיחות על סטריאוטיפים של יהודים (אוהבים כסף, למשל), אבל אחר כך תוקף בחריפות קריקטוריסטים יהודים אחרים שמציירים קריקטורות שצוחקות על סטריאוטיפים יהודיים. בין השאר, הוא תוקף את אלי ואלי, קומיקסאי יהודי אמריקאי, על הקריקטורה ששלח לתחרות הקריקטורות האנטישמיות הישראלית, בלי לספר על ההקשר הנ"ל לקהל. קירשן מאשים את ואלי בשנאה עצמית וכו'.

עכשיו יש לי שאלה למר קירשן, ובעצם גם לכם הקוראים - אנא התבוננו היטב בקריקטורה של אלי ואלי - האם מישהו מכם יכול לטעון ברצינות שמישהו בעולם, מוסלמי, יהודי, נוצרי או בודהיסטי - ייקח את הקריקטורה הזאת ברצינות?

ואחרון בינתיים: גל מור חושב שזה חילול קודש לפתוח לאושוויץ דף בפייסבוק. אני חושב ההיפך, והתגובה שלי שם מבוססת על המאמר שכתבתי נגד קדושת השואה בעקבות תחרות הקריקטורות.

אני קורא עכשיו את "היסטוריה עממית של אמריקה" מאת הווארד זין, ספר מעניין.

זין מזכיר לנו, בין השאר, שלפני שואת יהודי אירופה התרחשו שואות גדולות מימדים הרבה יותר: השואה שביצעו הספרדים באינדיאנים של דרום אמריקה, השואה שביצעו האנגלים באינדיאנים של צפונה, והשואה שביצעו האנגלים והאמריקאים בשחורים מאפריקה, שהיסטוריונים מעריכים את מספר קורבנותיה בסדר גודל של עשרות מיליונים עד כדי חמישים מיליון איש, אישה וילד.

במקביל אני קורא גם את "העולם של אתמול" של סטפן צווייג, סופר יהודי אוסטרי ידוע מראשית המאה העשרים שיושב בברזיל ב-1941 וכותב אוטוביוגראפיה שהיא מין מצבה ספרותית לאירופה שלפני מלחמות העולם. צווייג התאבד יחד עם אישתו בברזיל ב-1942.

הספר של צווייג הוא תמרור אזהרה מצמרר.

כי צווייג הצליח לברוח בזמן, תחילה לאנגליה ולבסוף לדרום אמריקה. עזרה כמובן העובדה שהיה בן של תעשיין עשיר ואדם אמיד בפני עצמו בזכות ספריו שנמכרו במיליונים בכל העולם, וכמובן גם בגרמניה, לפני שהנאצים התחילו לשרוף אותם.

כל מי שלא מבין למה אני שונא את הדת ופוחד מהלאומנות יכול לפתוח ספר היסטוריה על הפעמים הקודמות שהתקיימה פה מדינה יהודית ועל קנאי הדת הלאומנים שהחריבו אותה פעם אחר פעם, כשהם מאשימים אנשים כמוני (פעם קראו לנו מתיוונים, היום סמולנים) באחריות לחורבן.

אותם אנשים שהתעקשו פעם אחר פעם למרוד במעצמות האזוריות - מצריים, בבל, אשור, סוריה, רומא - הכל בשם הלאומנות, הדת ושאיפות ההתרחבות הטריטוריאליות שלהם - הם אותם אנשים בדיוק שאומרים לנו עכשיו שארה"ב לא תגיד לנו מה לעשות, ונאחזים בציפורניים בשטחים שכבשו.

אותם אנשים, מכהנא דרך ש"ס ועד ברק ואולי גם ביילין, שמאמינים במדינה יהודית עם רוב יהודי, הם שידרדרו אותנו מהר מכפי שחשבנו למצבה של דרום אפריקה, רק שלא בטוח בכלל שנלסון מנדלה הפלסטיני יהיה סלחן כלפי העם שכלא את עמו ושלל את זכויותיו כפי שהיה המקור.

וכאילו הקנאות הלאומנית וזו הדתית לא מספיקות, בא נתניהו הקפיטליסט ורוצה לקצץ עוד במיסים, כדי להקטין עוד את תמיכת המדינה בעשירונים התחתונים. כי כשמקצצים במיסים זה אומר פחות לחינוך, פחות לבריאות, פחות לרווחה, אפילו פחות ממה שיש עכשיו, ויותר לעשירים. רק במטוסים וטילים לא מקצצים כמובן, למרות שמטוס חדיש אחד שרוצים לקנות שווה ערך לכל עלות סל התרופות לשנה שלמה.

כבר עכשיו יותר ויותר מבני המעמד הבינוני-נמוך צוללים מתחת לקו העוני, והמשבר הכלכלי העולמי עוד לא הורגש כאן במלוא עוצמתו, ומי יודע אם ייקח לו שנה או שנתיים לעבור, או כמה בדיוק.

יצואנים ישראלים לאירופה יכולים לספר לכם שהאיחוד מגביר ומגביר בשנים האחרונות את הפיקוח על סחורה ישראלית כדי לוודא שמקורה לא מההתנחלויות שבשטחים הכבושים.

ומתי יחליט אהוד ברק, אולי כהכנה לבחירות הבאות בעוד שנה, לצאת למבצע עופרת יצוקה 2: יום הדין, שלאחריו גם סחורה מתל-אביב ופתח-תקווה תסורב באירופה? ומה יקרה להייטק הישראלי, גאוות המדינה, כששווקים ייסגרו בפניו אחד אחרי השני, ומה יעשו אנשי ההייטק, האם יישארו פה? והמדענים, ואנשי האקדמיה? אלה כבר עכשיו בורחים בהמוניהם מהאקדמיות שהמדינה מייבשת לאלה שבחו"ל.

לאורך כל הספר חוזר צווייג ומספר כיצד הבורגנות העליזה של אירופה בכלל והיהודית בפרט סירבו להאזין לאותות המבשרים את הסכנה. למרות שאירופה שקטה ממלחמות רק כמה עשרות שנים, הם לא העלו על דעתם שהיא תחריב את עצמה במלחמת העולם הראשונה. ואחרי הראשונה, היו בטוחים שזו הייתה אם כל המלחמות וכזאת לא תחזור לעולם.

ספריו של צווייג נמכרו במיליונים בכל גרמניה, והוא כתב מחזות שהועלו בתיאטראות ובתי האופרה החשובים ביותר. הוא לא דמיין שייאסרו להפצה ויישרפו בכיכרות.

61 שנים זה זמן די קצר לקיום מדינה. אני בספק אם נגיע ל-100, או אם נגיע, אם זאת תהיה מדינה שאוכל לחיות בה בשלום.

בכל מקרה לא הייתי רוצה להיות פה כשהקנאים יתבצרו במצדה, אני מעדיף להיות יוספוס פלאוויוס.

לאן כדאי לברוח? וואללה לא יודע. בסקנדינביה יהיה לי קר מידי, באנגליה יקר מידי. אולי ספרד? כן, בינתיים ספרד נראית לי, אולי אני צריך ללמוד עליה קצת יותר לפני שאני מחליט. יש הצעות אחרות?