התעוררתי פוליטית הרבה לפני 2011.

להפגנה הראשונה שלי הצטרפתי ב-2002.

אחרי הקרב במחנה הפליטים בג'נין התארגנה אחת הפעולות הראשונות של תעאיוש, שותפות ערבית יהודית, שביחד עם גורמים רבים בחברה הערבית הרימה שיירת אספקת חירום למחנה המוכה. אחריה הצטרפתי לעוד הרבה הפגנות ופעולות מחאה, החל בבילעין ובעוד כפרים רבים בשטחים עם האנרכיסטים נגד הגדר, ויחד אתם אחר כך לכפר שלם, דהמש בלוד, הבדואים בנגב, דרום הר חברון ועוד ועוד.

אולי לכן כשהגיעה המחאה החברתית הייתי קצת יותר מפוכח, ולא ציפיתי שתביא להפלת השלטון, לשינוי השיטה או למהפכה כוללת. מכיוון שהציפיות שלי היו קצת יותר צנועות, הייתי פחות מאוכזב כשגוועה. ולא שלא התלהבתי - התלהבתי בהחלט, ובאותו הקיץ השתתפתי ביותר הפגנות מאי פעם. 
וגם מאז המשכתי להצטרף להפגנות במגוון זירות - מאבק הגז, האתיופים, מבקשי המקלט, לוחמים לשלום, הדיור הציבורי, גבעת עמל ועד ההפגנות נגד סחבת מנדלבליט בשנה האחרונה.

בניגוד לרבים ממכרי בשמאל הרדיקלי, לא החרמתי את המחאה החברתית רק כי לא עסקה בפלסטינים. יכולתי לזהות את הדברים החיוביים שבה, למשל:

א. היא הייתה אירוע שעורר פוליטית המון המון אנשים טובים שמאז לא הפסיקו להאבק, והם עושים את זה בעשרות זירות מאבק שונות.

ב. היא חיברה בין פעילים מעדות, מעמדות, מגזרים ומאבקים שונים, וגרמה להם להבין את הכוח שבשיתוף פעולה חוצה גבולות. פעילי מאהל התקווה שצעדו יד ביד עם פעילי מאהל יפו הערבים, הלא נחמדים\דות שהפגינו בשנים שאחרי ביחד עם החננות ממאבק הגז, ערבים ויהודים שמשתפים פעולה באיגוד עובדים, ועוד ועוד.


אני יודע שפעילים חשובים וביניהם ברק כהן, ספיר סלוצקר-עמרן, סיגל אביבי ויגאל רמב"ם עובדים קשה על חיבורים כאלה, ומקווה שתצלח דרכם.

אני מקווה ששיתופי הפעולה האלה יתרבו, ויכללו יותר שיתופי פעולה ערבים-יהודים.


אין לי כרטיס חבר באף ארגון, ואני מודה שאין לי סבלנות לפגישות חשיבה, או לפוליטיקה הפנימית של ארגון מאבקים. אני מכין שלט, מגיע, מפגין והולך הביתה.

אני גם ממש לא מתיימר להגיע לכל הפגנה - בשנים האחרונות יש הפגנות כל שבוע, לפעמים כמעט כל יום. אני מעריך, ולפעמים אפילו מעריץ, את מי שהתמסרו כליל למאבק והקדישו לו את חייהם. אבל יש בכך גם סכנה של התשה, שלאחריה כבר אין לך כוח לאף מאבק. 

ויש עוד סכנה - כשאתה נכנס כל כולך למשהו, אתה מסתכן באובדן הפרספקטיבה החיצונית והספק הבריא. אתה עלול להפוך לפלקט חד מימדי, חופר בלתי נלאה וחסר הומור שמשעמם אנשים. לכן חשוב לי לשמור על החיים שלי, אלה שמחוץ למאבק. 

וגם כשאני מגיע כמעט כל שבוע להפגנה, אני משתדל לגוון בהפגנות ובמיקומן כדי להתרענן, לא להשתעמם, לא להפוך את זה לרוטינה, לפגוש אנשים חדשים ולהגיע למקומות שעוד לא הפגנתי בהם. מה גם שזה מאוד משמח אנשים לפגוש מישהו שהגיע מרחוק במיוחד כדי להפגין אתם, אם זה בדרום הר חברון, בנתניה או באשדוד.

ולכן אעשה מאמץ להגיע מחר בשמונה בערב להפגנה הראשונה באשדוד נגד הסחבת של מנדלבליט בחקירות נתניהו, למרות שכרגע נראה שלא יהיו שם הרבה מפגינים. ככה זה הרי היה בהתחלה גם ברוטשילד וגם בפתח תקווה. אז אשמח אם תצטרפו אלי, או לאמא שלי בפתח תקווה, או לאחת ההפגנות האחרות ברחבי הארץ, קרוב או רחוק ממקום מגוריכם.



נ.ב. וטיפ קטן לגבי שלטים: אם כבר טרחתם להביא שלט, חברו אותו למשהו קשיח. קרטון גלי, פוליגל, קרטון ביצוע או הכי טוב קאפה (פלסטיק מוקצף), כי היא לא מתקפלת ברוח ועדיין קלת משקל. בהצלחה לנו.

החנות הקואופרטיבית שלנו נפתחה כבר לפני יותר משנה בשכונת ביצרון בת"א (הקולקטיב נוסד בשלהי מחאת האוהלים של 2011, ועובד גם על איגוד אשראי, גמל ופנסיה שטרם קיבלו את כל האישורים הרשמיים).

רק עכשיו הגעתי לשם, כי אני גר במרכז ת"א ובלי רכב, אז התעצלתי להגיע עד ביצרון, והבנתי מהדיוחים שהמחירים שם לא הרבה יותר נמוכים מבסופרים למטרות רווח. אבל מכיוון שהמטרה חיובית ביותר וחשוב לתמוך בהם, וגם מתוך סקרנות צרכנית, עליתי היום על 39 (גם 239, 104 ו-9 מגיעים ממרכז העיר) והגעתי די מהר.

אז מהבחינה הצרכנית, התוצאות מעורבות.

החנות בינונית בגודלה, גדולה בהרבה ממכולת אבל קטנה מסופרמרקט ממוצע. המגוון גדול יותר משציפיתי, כולל מוצרים אורגניים רבים. בגדול, מצד אחד המחירים קבועים ונמוכים יחסית, ומצד שני, הם לא מתחרים במחירי המבצעים של מוצרי הלוס לידר של הסופרים הקפיטליסטיים.

שלנו מתחייבים לתמחור שקוף במיוחד, מה שמאפשר לצרכן לחשב את מחיר העלות לחנות:

כלל מוצרי החנות נמכרים במחיר עלות + 25%

ירקות ופירות- נמכרים במחיר עלות + 35%

מוצרי בסיס- מוצרים נבחרים נמכרים במחיר עלות + 20%

(בלינק שלעיל יש הסבר על הרכב התוספת למחיר העלות).

באתר לא מוצגים מחירי המוצרים, אז קשה לעשות השוואה מהבית וצריך להגיע לבדוק. בצד החיובי, הנה דוגמאות למחירי שלנו עבור כמה מוצרים שאני מצאתי אטרקטיביים ורכשתי:

בוטנים קלויים – 400 גר' ב-11.30, פחות מ-3 ש"ח ל-100 גרם, בהחלט מחיר מצויין ביחס למרכז ת"א שם זה יכול לעלות פי 2 עד 4.

פסטה 500 גרם – 3.10 ש"ח – מחיר מצויין, אבל יש רק 3 סוגים. ישר קניתי 6.

נקניק פפרוני טבעוני 400 גרם – 20.60 ש"ח, לעומת 23-25 במרכולים האורגניים במרכז העיר.

בירה מולר פולנית או פרמינגר מבוסניה-הרצגובינה, חצי ליטר ו-3.8% אלכוהול – 4.80 ש"ח לעומת 5 במבצע באם פם וכמה ממכולות מרכז ת"א. לא הבדל גדול, אבל המחיר אכן זול וזה לא מחיר מבצע שיחלוף מחר או בסוף החודש.

לעומתם, יש מוצרים רבים שמבחינת המחיר בלבד אני מעדיף לחכות למבצעים בסופרים במרכז העיר, לדוגמא:

טייסטרז צ'ויס 200 גרם – 36.60

גבינה צהובה טבעונית וגה – 22-23 שקלים, זהה למחיר לפני מבצע בטבע קסטל, אבל במבצע זה 15.

חלב אורז שקדים ויטאריז – 12.5 ש"ח – כמחיר קבוע, זה זול לעומת 15-19 במרכז העיר, אבל בטבע קסטל יש כל חודשיים מבצע של 3 ב-30 או מבצע דומה שמוריד את המחיר ל-10 לחתיכה.

בסופרים הדתיים שבשכנות (כמעט חינם בנחלת יצחק) או ליד קניון איילון (אושר עד) זול יותר, גם ברבים מהמוצרים שאינם במבצע.

כך גם בסופר ברקת בסלמה פינת שלבים בואכה יפו, ושם המבחר גדול בהרבה.

אם אני כבר עולה על אוטובוס, מבחינת המחיר נטו יותר שווה לי לקנות שם.

ברור שלחנות אחת אין כוח לקבל הנחות מהספקים כמו רשתות סופרים עם עשרות סניפים. אם אשקיע עוד כמה שקלים בכל קניה, אולי יצליחו להתרחב ולכן גם להוזיל מחירים? הרי זאת מטרה טובה, ואני בטוח שהם דואגים לרווחת העובדים יותר מעסקים אחרים. מצד שני, מה הסיכוי שלהם להתרחב ולגדול או אפילו סתם לשרוד אם הצרכנים, שזה אנחנו, יסתכלו רק על שורת הרווח?

תוספת:

שכחתי לכתוב על מחירי הירקות והפירות, בעיקר כי אני מתארגן בחנות שבה אני עובד. ובכן, מחירי הירקות והפירות תחרותיים במיוחד, בייחוד האורגנים.

אחד הפסטיבלים הכי מוצלחים בתל אביב-יפו חוזר, והפעם ביום הבחילות עצמו!

מאוד ממליץ לכם לבוא, יש שם חיבור מעניין של מלא מדיות: פנזינים, הופעות מוזיקה, מיצגים, סדנאות. בקיצור אושר גדול.

שוב תחת כנפיה של האם הגדולה התחנה המרכזית מתכנסים יחדיו, והפעם ביום הבחילות הבא עלינו לרעה.
בפסטיגל הפעם ::::

 
הופעות :

קווץ Mondo Gecko & Dust & Lunamore & Marmara Streisand & Barbara & Vermin & Nico teen & & me we & שקלקה & נטלי כהן וקסברג & zaga zaga & Erez Shmida (Pussy Shel Lucy ) & Parve & מיכל גיל
Afola by night & "מטאל" & MooM & d.r.y 

DJ:
Kosma # D. Duck # bend
"סער מטלון"
VaJj (Jula Jac')

פנזינים :

שילשולים מילוליים< בורקס פנזין < חבורת הטושים < Sasha Laskowsky < עדי סנד < PIGMENTAL < 
גלנדון ואיזבלה < MRI's CanDIYland < תחנת נייר < מעיין < ערב רב < מתירנות < בתחת < לב אפור < אחדות < Mooooon Publishing < שישים ריבו < וג'אינהפלוואר < 
צ'ומפי רקורדס < פומה < סיפורי נחלאות < טרויניניג ושבעת הגמדים < מען < Teddy Goldenberg 
פורצ'נקוקי אנגלמאירAfeset Comics < UNSEX ME HERE >הבולים החופשיים <
MeanTimeForEver >מיץ תערים", "מרה שחורה" ו"לחיות ולמות בכפר ורדים >לאה ופיל גם באים 

Powered by:
ATNT
You're Next Records
DiburNagua

תערוכה :

() חן כהן() קרן כץ() זואי ()איליה ריקליס() לילה בארי () 
תערוכה בנושא מקדונלדס

סדנאות :
עומר רק שיפוץ טקסטים
קלפי מגרסת נייר
קלפי לחסרי אזרחות ישראלית 
משרד פנזינים 
פנזין זו הדרך
יציקת לשונות ותחתים 
מכירה פומבית של הלב (וג'ינה פלוואר)
עוד כל מיני דברים שהולכים להיות

תערוכה לציון עשור למותו של יוצר הקומיקס הישראלי דודו גבע

עדיין אופטימיים: אמנים מציירים דודו גבע, תפתח ביום ראשון 15/2/15 בשעה 19:00.

120 מאיירים ישראליים השיבו לחיים את דמויותיו המיתולוגיות של גבע - הברווז, צמד הבלשים אהלן וסהלן, הפקיד יוסף, האביר זיק ועוד- בעקבות יוזמה של המאייר צחי פרבר ופרופ' דנה אריאלי דקאן הפקולטה לעיצוב במכון טכנולוגי חולון, שתבוא לידי ביטוי גם בספר מיוחד בהוצאת זמורה ביתן דביר

הפקולטה לעיצוב ב- HIT מכון טכנולוגי חולון גאה לפתוח ב-15 בפברואר בשעה 19:00, בגלריה ויטרינה את התערוכה ״עדיין אופטימיים: אמנים מציירים דודו גבע״. בתערוכה זו, הנפתחת ביום העשור לפטירתו של דודו גבע ז"ל. משתתפים מעל 100 מאיירים ישראליים מהשורה הראשונה הפועלים בתחום זה. בערב הפתיחה של התערוכה תופיע להקת נאג׳ חמאדי, שחבריה הנם עיתונאים ישראליים. רגע שיא מרגש נוסף צפוי בחלק בו השחקן יוסי פולק יקריא קטעי מכתבים שכתב דודו גבע ז"ל.

התערוכה, היא פרי יוזמתם המשותפת של המאייר צחי פרבר המשמש כאוצר התערוכה ושל פרופ' דנה אריאלי, דקאן הפקולטה לעיצוב במכון הטכנולוגי חולון. הרעיון לתערוכה, שמהווה את תערוכת המאיירים הגדולה ביותר שנערכה עד כה בישראל, נולד לפני חודשים רבים כאשר השניים החליטו לחבור, לשתף פעולה ולפנות אל המאיירים בבקשה להחיות את דמויותיו של גבע. אל המאיירים נשלחה רשימה ובה שמותיהן של הדמויות המיתולוגיות של גבע כמו: הברווז, צמד הבלשים אהלן וסהלן, הפקיד יוסף, האביר זיק ודמויות נוספות מוכרות פחות. המאיירים נתבקשו לבחור דמות אחת ולהשיב אותה לחיים בסגנונם שלהם וכאות הוקרה לדודו גבע. 

לרגל התערוכה וכחלק מאירועים לציון עשור לפטירתו של גבע, רואה גם אור הספר ״עדיין אופטימיים - אמנים מציירים דודו גבע״ ובו מבחר מהעבודות שיוצגו בתערוכה בהוצאת זמורה ביתן דביר. בספר נכללים טקסטים של צחי פרבר ונעמי מאירי-דן ושיחה בין דנה אריאלי ותמיר שפר על דודו גבע. עיצוב הספר נעשה על-ידי גולן גפני מסטודיו קרן וגולן.

דודו גבע 1950-2005 - דודו גבע היה נרקומן של עבודה. יצר עשרות ספרים ואלפי עמודי עיתון של קומיקס ישראלי פרוע, משעשע ועצוב. מאוד עצוב. עבד ללא לאות וללא הפסקה. את הכל הוא עשה במו ידיו, ללא טכנולוגיה ממוחשבת. הכל נבע מראשו הקודח. נראה היה כאילו עוצבו הדמויות והסיטואציות בשלמותם במוחו עוד לפני שהונחו על הנייר. הקו שלו היה מדויק ולא דרש כמעט תיקונים. תחילה עבד בצוותא עם טקסט של שותפים ולאחר מכן כתב טקסט משלו, חד ויוצא דופן, מהיר וקליל, גם כשביטא עצב, כאב או כיליון.

לדברי פרופ' אריאלי, עבודותיו של גבע כאמן קומיקס רלוונטית גם כיום, במיוחד לאחר הפיגוע שבוצע לאחרונה במערכת עיתון הקומיקס הצרפתי, שארלי הבדו. אריאלי: "דודו גבע היה מכור לחברה הישראלית ומחובר לעיתונות היומית בצורה חסרת תקדים. הוא האמין שלקומיקס יש כוח להשפיע על המציאות והצליח לפענח את התרבותי והפוליטי בישראל על ידי המדיה הזאת. אני נזכרת למשל בשניים מהגיבורים היחסית שוליים שלו נימר וטאהר, שמגיעים לפיגוע התאבדות בשיאה של האינתיפאדה השנייה ובפיהם טהרת הזמרה העברית: שני חברים יצאו לדרך, בים בם בום!!". הייתה לו יכולת יוצאת דופן לשקף את המציאות שלנו, שבאופן אבסורדי כמובן חוזרת על עצמה גם בימינו".

צחי פרבר: "דודו גבע ניסה תמיד להבין את עולמם הפנימי של נדכאי החיים, של אנשי השוליים, של המפסידנים, של הנשכחים והחלשים. מעולם לא ניתק את החוט המוביל לילדות, שהייתה מקור חולשתו וכוחו. הוא היה ילד נצחי שסירב לגדול, אך לא פחד להיעלם. פעם אמר: "כמו שבשרפה יש שרשרת של כבאים, אחד מעביר לשני דלי של מים, בסוף הם יצליחו לכבות את השרפה... אני מרגיש שקיבלתי מים משמעון צבר ומנחום גוטמן ומהמון אנשים ואני צריך להעביר אותם הלאה. לא להשתולל מרוב אגו טריפ, אלא לחנך, לשנות, לעשות לנו טוב יותר." לקראת העשור למותו רציתי להחזיר מעט לגיבור הילדות האישי שלי שגרם ושגורם לי עדיין כל-כך הרבה עונג. חשבתי לפנות אל מיטב אמני הקומיקס, המאיירים והקריקטוריסטים הפועלים כיום בארץ ולבקש מהם לבחור גיבור או גיבורה של דודו גבע ולהחיות אותה מעט, להראות צד או פירוש אחר, אחרי לא מעט שנים. חברתי אל דנה אריאלי, דקאן הפקולטה לעיצוב, שתכננה לקיים אירוע לזכרו, ויחד החלטנו לקיים תערוכה במסגרת פעילות הפקולטה לרגל עשור לפטירתו של גבע, התוצאה כאן לפניכם". 

פרופ' דנה אריאלי: ״לא שיערתי שההיענות לפנייה שלנו תהייה כל-כך גדולה. זה מרגש אותי לגלות כמה גבע, שהיה נדבך מהותי כל-כך בישראליות החדשה, הביקורתית, השמאלית והשפויה נמצא בחיים בתודעתם של כל כך הרבה מאיירים מעולים. בעיני הגדולה של גבע נקשרה ביכולת שלו לבקר עם הומור את המפעל הציוני. הוא עשה זאת מתוך מחויבות עמוקה לשני השדות העיקריים שהפעילו אותו: הקומיקס, כלומר היצירה והמקום הישראלי, כלומר החברה והפוליטיקה. אני מקווה שתוך כדי זה שהוא מנגב שם חומוס למעלה, הוא יציץ מטה ויראה שיש לו כאן המון מעריצים״. 

התערוכה תפתח לקהל הרחב ביום ראשון ה-15 בפברואר בשעה 19:00 ותיסגר בסוף חודש אפריל.

תערוכה : "עדיין אופטימיים: אמנים מציירים דודו גבע" אוצר : צחי פרבר
גלריה ויטרינה, הפקולטה לעיצוב, בנין 6
HIT מכון טכנולוגי חולון, רחוב הופיין 63, חולון
מועד פתיחה: 15.2.2015 בשעה00 :19מועד נעילה : 22.4.2015
שעות הפתיחה של הגלריה: 10:00-17:00, ימים א-ה

האירוע בפייסבוק

כן! להקת הפאנק הפוליטי הפמיניסטית "מרמרה סטרייסנד" בהופעה אחרונה להשנה!

המרמרות מתעופפות להן מכאן לכל קצוות הגלקסיה, ואתן זוכות בטעימה אחרונה מהזעם היוקד והמצחיק לפרקים של להקת הפאנק הכי חזקה בסביבה.

מוצאי שבת ה-6.9, פתיחת דלתות 20:00 עם תקלוט של סמיילי, אקא דיג'יי OnexDown

בסביבות 21:30 ההופעה, ולאחריה תתקלט DJ Maysaloun מיפו.

הצימר, הגדוד העברי 5, ת"א-יפו. 

כניסה עשרה שקלים, וגם הבירה, אני חושב.

מרמרה בפייסבוק.

מרמרה בבאנדקאמפ (כאן אפשר להתרשם מהמוזיקה).

נ.ב. גילוי נאות: גיטריסטית הלהקה היא אהובתי.

קצת הזנחתי את הבלוג הזה, אני מודה. רוב הפעילות עברה לפייסבוק. אבל למקרה שכמה חסרי שיניים מקוריים עוד מסתובבים פה ולא שם, החלטתי בכל זאת להזכיר לכם שהשבוע מתקיים פסטיבל הקומיקס, האנימציה והקריקטורה השנתי!

הכניסה ליריד הקומיקס, הספרים והיצירה חופשית לחלוטין! השנה כל היריד בתוך לובי הסינמטק הממוזג והבטוח.

התוכניה המלאה ורכישת כרטיסים באתר הסינמטק ובטלפון 03-6060800 שלוחה 1.

פירוט כל כותרי הקומיקס החדשים שיוצאים לפסטיבל בעמוד הפייסבוק שלנו.

לאור השאלות הרבות, קצת סדר במועדי פתיחת הדוכנים:
דוכני הקומיקס לילדים (אורי פינק, שלגי, זנזורי ושות') וחנויות הקומיקס יהיו פתוחים כל היום, 10:00-23:00, וביום שישי עד 16:00.

דוכני הקומיקס לנוער ומבוגרים יהיו פתוחים בימים רביעי, חמישי ושבת בשעות 17:00-23:00.

דוכני היצירה והמוצרים המגניבים יהיו פתוחים ברובם 10:00-16:00, וחלקם ימשיכו איתנו עד הערב.

רשימת מציגים בדוכני יוצרי הקומיקס (בסדר אקראי לחלוטין):

מציגים רק אחרי הצהריים:

ניר שחרור 
אורטל אברהם
ניב מג'ר
אנגלמאיר
מתן כהן
שלומי צ'רקה
טדי גולדנברג
בועז קדמן
קלאודיו סמבל
לילך מדר
עדי קלג
גיא פוגל
אילנה זפרן
קרן כץ
דן אלון
עדי סנד
אברהם גיא
עדי קפלן ושחר כרמל
דימונה - אמיתי סנדי ונועה אברבנאל
טלי רזניק
יריב גדיש
אריאל פולינג'ר
דניאל עדן
יאיר בנימיני
הילה נעם
קרן ורדיגר
הדר ראובן עם נטלי רון
חגילר
ברק צרפתי
אביב איצקוביץ'
עידו הירשברג
דניאל עמית 

מציגים כל היום:
הוצאת שלגי
ולדיק סנדלר
קבוצת קומיקס חיפה
קומיקס וירקות
קומיקאזה
אלון טרייטמן
תומי זנדשטיין
מאור
עופר זנזורי
אורי פינק
נמרוד רשף
ארז צדוק

בואו לבקר!