RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוגוסט 2019
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: |
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
פרץ הצבעתם? זין קיבלתם!
אז מה, הצבעת פרץ?
העבודה ויתרה על התיקים החברתיים. רותי סיני בהארץ.
תיק הרווחה יעבור כנראה ליהדות התורה.
דבר אחד כבר ברור - מפלגת העבודה הוכיחה (שוב) שעיקר עניינה הוא בשלטון, לא בחברה.
| |
בזכותי חנין בכנסת!
לא הפתעה גדולה, אבל בכל זאת משמח.
זה הרי בזכותי.
הבלוגרים של הארץ עשו "לילה לבן" ופירשנו בפוסטים לאורך הלילה.
לא הרבה תובנות מדהימות, אבל ערן וולקובסקי תמצת יפה את הפתעת הבחירות:
ואם יש לכם סבתא, היום זה היום להתקשר אליה ולברך אותה על הניצחון.
היי, זה מזכיר לי, גם לי יש אחת כזאת!
בעצם, אני חושש שהיא הצביעה יהדות התורה.
ועדכון:
"לראות אותם אתמול בערב, קשישים חמודים כאלה וכל כך מאושרים", אמרה בן-אליעזר, "כבר היה שווה את הכל". כתבה בהארץ.
אולי כדאי לרוץ בבחירות הבאות עם מפלגת טלטאביז?
| |
על ייצוג נשים ברשימת חד"ש לכנסת
דב חנין מכה על חטא חוסר הייצוג לנשים ברשימת חד"ש. יש אישה במקום השישי, מנאל שלבי, אבל הוא לא מקום ריאלי.
רונן בתגובות אומר שלא מאוחר מידי לפתור את הבעיה, ומציע פתרון שנראה לי מאוד:
רוטציה בכהונה בכנסת.
חד"ש היא מפלגה שמתמודדת גם עם בעיית הייצוג היהודי-ערבי וגם עם בעיית הייצוג הגברי-נשי. אם קרה ובפריימריז נדפק הייצוג של אחד מהמגזרים, אפשר לתקן אותו עם רוטציה!
מעולם לא השתייכתי לגוף פוליטי, אבל עכשיו אני פתאום שוקל ברצינות להתפקד לחד"ש כדי להשפיע בעניין הזה (ואחרים) לקראת הכנסת הבאה.
מנאל שלבי מתייחסת כאן לעניין ייצוג הנשים. מנאל התמודדה על המקום הרביעי וקיבלה 40% מהקולות, וסיימה בסוף במקום השישי. עו"ד תגריד שביטה התמודדה על המקום הראשון ברשימה וזכתה בכשליש מקולות הבוחרים.
אה ורונן מצטער שלא באתי למסיבה, אני חולה. אייל זוסמן המניאק הדביק אותי בשפעת.
| |
דב חנין מסביר למה להצביע חדש - בוידאו!
בחרתי לחכות עד ליום הלפני אחרון כדי להשתמש בנשק יום הדין - דב חנין בוידאו.
אליך, דב (שמתי את הוידאו כקישור כדי שלא יתחיל אוטומאטית זה מעצבן).
בוחרים בחד"ש לא רק בגלל עניין השאיפה לשיוויון ולשלום. חד"ש היא המפלגה עם רקורד עקבי ומוצק ביותר של חקיקה סוציאליסטית למען השכבות המוחלשות בחברה: נשים, פועלים, ערבים, רוסים ושאר מיעוטים.
כן מוחלשות, לא חלשות. בניגוד לאמונה הקפיטליסטית הרווחת, רוב העניים לא באמת עניים באשמתם, מתוך עצלנות או טיפשות מולדת.
ד"ר דב חנין וד"ר חנא סוויד, מספרים 2 ו-3, שניהם בעלי ניסיון והבנה של המערכת הבירוקרטית והתכנונית, ככה שהם לא סתם אקטיביסטים שמפגינים ברחוב או בבילעין עם שלטים, הם באמת יודעים איך להלחם לשינוי בתוך המערכת, בכלים שלה, בוועדות, ברשויות, ואם אין ברירה גם בבתי המשפט.
וחנין הוא יותר ירוק מהירוקים, שדי התברגנו מאז נכנסו לקואליציה בעיריית תל-אביב. חנין היה כזכור ראש ארגון הגג של הארגונים הירוקים.
וכאמור, מוחמד בראכה בכובע טמבל נראה ממש דומה לקיבוצניק של עגבניות טל.
| |
על סרטן הניאו ליברליזם, ולמי אצביע בבחירות ולמה.
במאמר מרתק ומזעזע (אם גם טיפה ארוך) במוסף הספרים של הארץ, מסכם לכם יהודה שנהב ספר חדש על תולדות הגישה הכלכלית המכונה הניאו-ליברליזם, או ההיפר קפיטליזם. הוא יוצא מקריאה בספר ומפתח מחשבות על הנושא באופן כללי, הנה הפסקה הפותחת:
"בתקופה שבה אנו מורגלים לייחס פונדמנטליזם רק לתנועות דתיות, ראוי להצביע על התפשטות אידיאולוגיה רדיקלית לא פחות: המחשבה הכלכלית הניאו-ליברלית, צורה של אימפריאליזם עולמי חדש הנשלט בידי תאגידים רב-לאומיים ומדינות חזקות, שמפתחים צורות ניהול מנותקות מאחריות כלפי דמוקרטיה, חוקים, מוסר או צדק. מחשבות על גלובליזציה, לאומיות וחברה, עם צאת ספרו החדש של חוקר התרבות דיוויד הרווי, "קיצור תולדות הניאו-ליברליזם""
הנה עוד פסקה:
"מחקר שנעשה בידי פרופ' אריאל רובינשטיין, והתפרסם בעברית במסגרת התוכנית לחברה וכלכלה במכון ון-ליר, הראה עד כמה שטופים הכלכלנים בישראל באידיאולוגיה הניאו-ליברלית. המחקר בדק עמדות של סטודנטים בסוגייה של פיטורי עובדים. בעוד שהסטודנטים לפילוסופיה בחרו באופציה של איזון בין רווח לפיטורין (מעט רווח מעט פיטורין) הסטודנטים לכלכלה בחרו באופן שיטתי ברווח כערך עליון (מקסימום רווח ומקסימום פיטורי עובדים). טכנוקרטים המחזיקים בעמדה זו - בוגרי כלכלה, משפטים או מנהל עסקים - מצויים בשפע במשרדי ממשלה רבים, בחינוך ובאוניברסיטאות."
אם לפשט את הדברים עוד טיפה, מה שקרה הוא שבפקולטות לכלכלה (שנשלטו ע"י גברים לבנים אמידים כמובן) פיתחו תיאוריות כלכליות לגבי הון, ייצורו ושינועו. בחתירה לייצר כלכלה "טהורה" יותר ויותר, הם פיתחו מודלים שמתחשבים פחות ופחות בגורמים "שוליים" כמו בני אדם ורווחתם. הכלכלה החדשה מנותקת מהמציאות החברתית, והיא מועילה רק לספקולנטים בבורסה ולתאגידים גלובליים, שנעשים חזקים יותר ממדינות הלאום.
בחסות הניאו-ליברליזם, אילצו מדינות המערב, שבהן יושבים התאגידים הגדולים, את מדינות העולם השלישי לפתוח את כלכלתן לכוחות השוק אם ברצונן לקבל סיוע כספי מהבנק העולמי:
"ארגנטינה, יותר מכל מדינה מתפתחת אחרת, אימצה את הליברליזציה אל חיקה. המכסים הופחתו, מפעלים ממלכתיים הופרטו, תאגידים רב-לאומיים התקבלו בברכה והפזו הוצמד לדולר. בשנת 2002 עוד הילל ג'ורג' בוש את "אזור הסחר החופשי של האמריקות" כיעד המרכזי של מדיניות החוץ, ש"ייצור עידן של שגשוג בהמיספרה של חירות". אלא ש"כנסיית קרן המטבע" לא סיפקה כל סיוע למאמיניה התמימים, ובמקום לחלץ אותה מהמלכודת המוניטרית שאותה הציבה לפתחה, בחרה לרשום לארגנטינה עוד צנע ועוד צנע מוניטרי עד שכלכלת ארגנטינה קרסה. פקידי הקרן התעקשו להקיז דם לחולים גם כשמצבם הידרדר, כפי שנהגו רופאים בימי-הביניים."
"ארה"ב, לעומת "העולם השלישי", שימרה לעצמה מקדמי ביטחון. היא משתמשת באמצעי מגן כמו מסים, מכסים, סובסידיות פנימיות. היא אף פעם לא קיבלה על כך ציון שלילי מהמורים של קרן המטבע. שטיגליץ אף אמר פעם, כשהוא קורץ בערמומיות למדינות העולם הלא-מערבי: "עשו כמונו ולא כמו שאנו אומרים לכם לעשות"."
ישראל כמובן לא למדה דבר מהניסיון הארגנטינאי. בשלושים השנים האחרונות יישמו פה ממשלות העבודה והליכוד את התורה בהתלהבות גוברת והולכת, והתוצאות ידועות.
באוניברסיטאות רבות בעולם, וזה לא כתוב במאמר, בייחוד באירופה, שם בכל זאת יש מסורת סוציאליסטית קצת יותר חזקה מבארה"ב, מתעוררים לאט לאט מהתרדמת הקפיטליסטית, אפילו בפקולטות לכלכלה. המודלים החדשים-ישנים מראים שבטווח הארוך שווה למדינה השקיע בחינוך, בריאות, ביטחון כלכלי גם לשכבות המוחלשות. שווה גם כלכלית-כספית - ככל שתשקיע בהם מראש, כך תצטרך להתמודד אחר כך פחות עם תופעות הלוואי של חוסר השקעה.
שווה גם לבעלי ההון - אם הם לא רוצים להגיע למצבם של אחיהם בארגנטינה, חיים במתחמים מבוצרים ולא יכולים לצאת מהבית בלי שמירה מזוינת במכוניות משוריינות.
כי זה מה שקורה כשמתייחסים אלינו כאל "אוסף של אינדיבידואלים" במקום כאל "חברה", כאימרתה של מרגרט ת'אצ'ר.
אפילו אם ברמות מסויימות עמיר פרץ נהג בשחיתות בהסתדרות (ואני לא מכיר הוכחות לכך), לעצם העובדה שהוא בא עם מסורת סוציאליסטית יכולה להיות השפעה חיובית אדירה, ~אם~ הוא יגיע לעמדת השפעה כלכלית בממשלה הבאה.
כשלעצמי, אני מצביע בעד אנשים עם אג'נדה סוציאליסטית מובהקת הרבה יותר, אקטיביסטים פוליטיים בעלי ניסיון מוכח והבנה עמוקה של לוחמה במוסדות השלטון למען שינוי אמיתי בחוקים ובתקנות שנוגעים לחיינו, לא רק בעתיד הרחוק אלא גם כאן ועכשיו - ד"ר דב חנין וד"ר חנא סוויד.
מחד"ש, איזו שאלה?
| |
דפים:
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: