שישי אחד לפני שבועיים נסענו חיה ואני למסיק אצל עומר (Omar) ושירין בכפר איכסל, ששוכן מול עפולה למרגלות הרי נצרת. את עומר פגשתי פה בישרא דרך צמד הבלוגים שהוא מריץ פה, ערביי48 הפוליטי והחיים המשעממים האישי. עומר הוא עו"ד צעיר, רק בן 29 וכבר אבא לשלושה, והחיים שלו לא משעממים בכ-לל, להיפך, הוא עובד קשה. אה, והוא גם פלסטיני אזרח ישראל.

באיזשהו שלב עומר הציע לקוראיו הקבועים לתרגם להם ידיעות מהעיתונות בערבית, והתחיל לשלוח בדוא"ל למי שביקש. ואז אמרתי, רגע, למה שלא נעשה מזה בלוג? וכך הוקם הבלוג חדשות מהערבים אזרחי ישראל. הבעיה היא שעומר עסוק מאוד אז קצב העדכון ירד מאוד. אגב – אם אתם מכירים מישהו שיהיה מעוניין להתנדב במקומו – דברו איתי [email protected].

איפה הייתי? אה, כן. כשפרסמתי פוסטים על מסיק התנדבותי ברחבי הגדה הגיב עומר בהזמנה למסוק אצלו. הלהבתי את כל המשפחה וחשבתי שנארגן מסיק משפחתי, אבל אז אחותי איילת התאשפזה עם סיבוכים של דלקת ריאות, מה שהפך לסיוט של שלושה שבועות אשפוז. אל דאגה, עכשיו היא כבר בבית בהחלמה. אז בסוף נסענו רק חיה ואני.

מה פתאום עומר צריך עזרה הומניטארית?

הוא לא, מצבו טוב, תודה.

זה לא היה תחת סעיף עזרה לנזקקים, זה היה תחת סעיף הזדמנות טובה להפגש.

הגענו, מסקנו, היה מזג אוויר מצויין, מעונן חלקית עם רוח קלה. לי היה מוזר לפגוש פתאום כרם זיתים במישור אחרי שהתרגלתי לטראסות בשטחים ההרריים. העבודה קלה אז אפשר לדבר תוך כדי, להכיר, וגם לשחק עם זינאב (בת כמה היא, עומר? ארבע? כבר חמש?) ומוחמד (שנתיים ומשהו). מוחמד קלט מהר מאוד את הרעיון של לזרוק אחד על השני זייתים. קצת נעלבתי כשהוא קרא לי אומו אומו, אבל אז התברר שהוא קורא לי דוד. עם זה יכולתי לחיות. שרה בת השבועיים נשארה אצל סבתא, אמא של עומר.

יש להם היסטוריה מעניינת, שאני כבר לא זוכר את כל נפתוליה, אבל היא כוללת סבא שהיה שוטר במנדט הבריטי, ובעקבות זה זכה למעמד מיוחד גם כשהוטל המשטר הצבאי על "ערביי ישראל" ב-48', וכך היה לו היתר תנועה, וסבתא בת למשפחה מעזה, שהקשרים איתם נותקו ואז חודשו אחרי 67', ונותקו שוב ב-05', והסבתא הלכה לעולמה בלי לראות שוב את קרוביה.

שירין מורה למתמטיקה בתיכון וגם מכינה לבגרות, וגם עושה תואר שני, וגם מגדלת שלושה ילדים אקטיביים. סיפרתי לה שהייתי ב"האצה", שזה מין הקבצה א' א' במתמטיקה, והיא תחקרה אותי אם אני נחשב מחונן. לא נראה לי, לא ממש, לא זוכר כבר. הייתי ב'נוער שוחר מדע', זה נחשב? במסגרת לימודיה בקורס תקשורת נתן להם המרצה שיעורי בית לעשות תחקיר עיתונאי. דיברנו על מה צריך לכלול תחקיר כזה.

איכסל נראה כפר אמיד, כי ברחובות המרכזיים ה"פיתוח הסביבתי" ברמה בורגנית לתפארת, ויש להם שני מסגדים מפוארים עם אדריכל מיוחד מטורקיה שנבנו מתרומות מקומיות. ככל שמתרחקים ממרכז הכפר לכיוון השדות, הוא הופך מעיירה מטופחת לכפר חקלאי.

זה קטע שהצחיק אותי. מכירים את כל אלה מהאחורה של מוסף הארץ, שאחרי עשרים שנה בהייטק או תקשורת או פרסום פתאום עוברים לכליל או הררית ופתאום הם ההייטקיסטית והפרסומאי שהפכו ליצרני גבינות וחולבי עיזים ושמן זית?

עומר ושירין, אצלם זה כבר מוכן כל החיים, הם לא צריכים לגלות את זה פתאום בגיל 40. הם מורה ועו"ד, אבל למשפחה יש כרם זיתים והשנה הם היו אלה שמסקו את הזיתים, או לפחות כמה שהספיקו בשישי-שבתים כשהם לא בעבודה. הם כבר לא מביאים פועלים מהשטחים כי יותר קשה וכי אלה מוסקים עם מקלות והם לא אוהבים את זה. לא שהזיתים דורשים יותר מידי עבודה, אבל למשפחה יש גם עיזים ופרות. בדרך חזרה אחרי הצהריים ראינו את הפרות, ופר אחד חולה ששכב על הארץ והתפתל מכאבים.

בצהריים קיבלנו משלוח ישר מאמא של עומר, ארוחת צהריים עם מג'דרה בורגול ויוגורט וסלט. היה טעים מאוד. חיה ביקשה את המתכון, שלחתם לה?

כשהערב ירד עוד עצרנו לתה בבית ההורים של עומר שהמה בני דודים בגילאים שונים. אני נתתי לעומר ושירין את ספרוני מר בשלן וגברת סטארטאפ, שהיה לי יד ביצירתם, וכל הבנידודים נהנו מאוד לגלות את האיור שלי מבשל ערום.

שירין ועומר נתנו לחיה ולי שמן זית מהכרם שלהם מלפני שנה, עדיין משובח, וגבינה מיוחדת, כנראה כזאת שנוצרה במקור כדי להחזיק זמן רב בלי קירור, וצריך להשרות אותה במים רותחים ואז לטגן אותה עד שהיא משחימה. עוד לא ניסיתי, אבל נשמע לי הולך עם עלי זעתר טריים.

כן, כן, אני יודע. הפוסט הזה נשמע כמו טקסט של קופירייטר בשירות יוזמת ז'נבה או משהו גרוע יותר.

אידיליה מזוייפת תחת ענפי הזיתים.

אז אה, מה שיש לי להגיד, זה, תקפצו לי.

ויש גם צילום שחיה צילמה שאני צריך למצוא כדי להעלות.

תוספת: המסיק המשותף מנקודת המבט של עומר.

צילום: נעה ז.

איזה פסטיבל מדהים היה האינדינגב הזה!!!

יומיים של שכרון חושים. שתי במות מוזיקה אלטרנטיבית מעולה מעשרות הרכבים. מדבר. בחורות בבגדים קיציים מאוד. ללא חסויות ענק של תאגידי משקאות או סרטן לאוזן, או לריאות.

צילום: אסף אנטמן

מארגני הפסטיבל לא צפו את ההתנפלות השנה, לאחר ההצלחה של השנה שעברה כל מי שהיה חזר בעיניים בורקות ואמר לכל החברים שלו שבפעם הבאה שלא יעזו לא לבוא. אז הם באו.

ב-10:36 עלתה הודעה באתר אינדינגב שאפשר לבוא, יש עדיין כרטיסים.

ב-12:48 עלתה הודעה שמכריזה שאזלו כל הכרטיסים.

"לצערנו אזלו כל הכרטיסים לפסטיבל, תודה וסליחה" צילום: נעה ז.

הדיווחים דיברו על למעלה מאלף איש שהגיעו אך נותרו בחוץ ללא כרטיסים. חלק מהם נשארו בכל זאת ונהנו מהופעות הבמה האקוסטית שניצבה למרבה השמחה מחוץ לגדר הפסטיבל!

בסביבות שתיים בצהריי יום שישי אספה אותי אסנת, נוהגת בבסטרבותמוביל ומנווטת חבורה עליזה של משוררים וקומיקסאי למחוזות עלומים בנגב.

מכרנו מלא ספרי קומיקס ושירה ואמנות בדוכן בסטרבות, צ'יקי אסנת ומתי הקריאו שירים בבמה האקוסטית, חלקם בליווי היומן ביטבוקס מצויין של איזה שחור שהזדהה כ"קינג" וגם הופיע עם להקת MEWE. לידנו נפרשו ארגזי הספרים של חנות "עשן הזמן" מבאר-שבע, ששמה נלחש בהערצה ושמעה הגיע למרחקים.

עוד נקודה כאובה, מלבד כשלי תחזית כמות הקהל, הייתה מחירה היקר של הבירה: 17 ₪! בחוצמיזה זה היה 10! מצד שני הבר הפתיע במיני צנוניות חמודות וטעימות שהוגשו חינם על הבר.

אז מה רציתי להגיד? אה, כן.

כבר לפני שנה העלה רותם את הרעיון המוצלח של לעשות מסע גרפיטי ופשוט להוסיף גלעד לפני כל הגרפיטי של כהנא צדק. מה התעצב על ליבו לגלות שבינתיים עוד מישהו חשב על ההברקה, שהופיעה על חולצות בדוכן החולצות. רותם גם הופיע עם דרבוקאית על הבמה האקוסטית.

בקיצור, אז גלעד כהנא הוא מלך המשיח.

הוא נביא. הוא ענק.

צילום: אסף אנטמן

ג'ירפולוגים רציניים ממני טענו שהוא לא היה במיטבו, אולי מחמת צינון, אבל אני לא חשתי בזה, אני לא הולך לכל הופעה של הג'ירפות, אבל נראה לי שאולי אני אתחיל. הוא פשוט תותח.

היו עוד כמה הופעות שנהניתי בהן, אבל באמת אין על כהנא.

נ.ב. רות דולורס - את לא שרה, את גועה בבכי. עמותת נפגעי רות דולורס (עמותה לא רשומה) קוראת לרות דולורס ללמוד לשיר או להפסיק לבכות.

צילום: נעה ז.

שיחות ששמעתי התחלקו לשניים: אלה האופטימים, שדיברו על איך אפשר לעשות את הפסטיבל אפילו עוד יותר טוב בשנה הבאה, ורובם גם דיברו על להגדיל אותו ולהאריך אותו, ואלה הפסימיים, שאמרו: שמע, הפסטיבל הזה הוא מדהים, הוא הצלחת ענק, אבל זה אומר שהוא ילך ויגדל, וזה כבר לא יהיה אותו דבר כמו בהתחלה. אתה תראה איך הוא יהפוך למפלצת מסחרית תוך חמש שנים. ולהם אני אומר: וואללה, תנו לי חמש שנים כאלה ואני בהחלט בסבבה עם זה.

מאז ערד ועד חוצמיזה לא היה כאינדינגב. העובדה שהוא מתרחש בסוף אוקטובר אומרת שלא חם מידי, ומצד שני בלילה לא קר מידי. ישנתי בשק"ש (מושאל מרותם, שוב תודה. מעין תחזירי לי את האוהל! ואת השק"ש!) בלי אוהל, באמצע שדה טרשים, וישנתי ממש טוב.

צילום: נעה ז.

קומיקס קומיקס קומיקס!

מי זוכר שפעם היה פה איזה שמאלני, סליחה, סמולני מסריח?

השנה פונה פסטיבל הקומיקס גם אל קהל התל-אביבים המעודכנים בני 20 ומעלה, ובמסגרת "פסטיבל הקומיקס בערב" יהפוך את רחבת הסינמטק לבר-קפה, יריד קומיקס, זירת הקרנות אנימציה ואף הופעות מוזיקה, והכניסה בחינם!

פסטיבל הקומיקס השנתי בסינמטק צובר לו וותק עם השנים, אך לא קופא על שמריו. עד כה, רק שוחרי תרבות אמיצים צלחו את האוהל העמוס והגיעו גם אל סרטי האנימציה למבוגרים שהוקרנו באולמות הסגורים של הסינמטק, אך לא עוד!

השנה יהפכו מארגני הפסטיבל את רחבת הסינמטק לבר-קפה תחת כיפת העצים, יקרינו קטעי אנימציה מובחרים על מסך גדול, וכמובן יערכו את יריד הקומיקס הישראלי המסורתי, שכמו בכל שנה יציע עשרות כותרים חדשים, עצבניים ומרעננים!

אמיתי סנדי, מו"ל הוצאת דימונה ומתאם דוכני היוצרים בפסטיבל: "קומיקס אלטרנטיבי הוא לא אלטרנטיבה ל'ספיידרמן'. הוא אלטרנטיבה ל'הישרדות' בטלוויזיה. אקסלזואר!"

עופר זנזורי, מו"ל "אדירי התכלת" ואהוד בר-אל, מו"ל "טנטופוביה" יפיקו בפועל את יריד יוצרי הקומיקס: "היינו כחולמים!"

זאב אנגלמאיר: "אני מתרגש כמו טיגריס צייר קומיקס שפגש קרנפה מיוחמת שחולה על הקומיקסים שלו!"  (שונה לבקשת האמן)

אגב טיול נינוח עם בן-זוגך ובידכם שתי כוסות בירה צוננות, תוכלו לדפדף בקומיקסים חדשים מאת יוצרים צעירים ופרועים, או לדפדף בקומיקסים חדשים מאת יוצרים פחות צעירים ופחות פרועים. כאילו במפתיע תפגשו שם את זוג מכריכם, מעצבת הרשת (ובובות לאספנים בשעות הפנאי) ומעצבת הפנים (ואופנה בסקנד לייף), אז תוכלו לומר בידענות אגבית: "קראתם את הקומיקס החדש של בועז קדמן? הוא פשוט פיצוץ!", והן, נכלמות, ירוצו אל הדוכן בבושת פנים! איזה כיף!

נתראה בחמש ברחבת הסינמטק, או אחרי המלחמה הבאה, מה שיבוא קודם!

במסגרת פסטיבל האנימציה, הקומיקס והקריקטורה הבינלאומי השנתי השמיני

כתובת: סינמטק ת"א, שפרינצק 2, ת"א

טלפון: 03-6060800

תאריכים: בימים רביעי, חמישי ומוצ"ש 13-14-16 באוגוסט

שעות: 17:00-23:00

קבוצה בפייסבוק לאירוע

את התמנון המקורי עיצב שלמה כהן

את לוגו פסטיבל הקומיקס עיצב ניסים חזקיה

את הפוסטר לערב אני עיצבתי.

ויש גם גרסה של הפוסטר למעצבים:

אגב - אין לי כוח לעשות תחרות ופרסים וכל העמאעייאת, אבל כולכם מוזמנים לעצב ולהעלות גרסאות משלכם לתמנון

איזה כיף! לא צריך להתרגש!