התעוררתי פוליטית הרבה לפני 2011.

להפגנה הראשונה שלי הצטרפתי ב-2002.

אחרי הקרב במחנה הפליטים בג'נין התארגנה אחת הפעולות הראשונות של תעאיוש, שותפות ערבית יהודית, שביחד עם גורמים רבים בחברה הערבית הרימה שיירת אספקת חירום למחנה המוכה. אחריה הצטרפתי לעוד הרבה הפגנות ופעולות מחאה, החל בבילעין ובעוד כפרים רבים בשטחים עם האנרכיסטים נגד הגדר, ויחד אתם אחר כך לכפר שלם, דהמש בלוד, הבדואים בנגב, דרום הר חברון ועוד ועוד.

אולי לכן כשהגיעה המחאה החברתית הייתי קצת יותר מפוכח, ולא ציפיתי שתביא להפלת השלטון, לשינוי השיטה או למהפכה כוללת. מכיוון שהציפיות שלי היו קצת יותר צנועות, הייתי פחות מאוכזב כשגוועה. ולא שלא התלהבתי - התלהבתי בהחלט, ובאותו הקיץ השתתפתי ביותר הפגנות מאי פעם. 
וגם מאז המשכתי להצטרף להפגנות במגוון זירות - מאבק הגז, האתיופים, מבקשי המקלט, לוחמים לשלום, הדיור הציבורי, גבעת עמל ועד ההפגנות נגד סחבת מנדלבליט בשנה האחרונה.

בניגוד לרבים ממכרי בשמאל הרדיקלי, לא החרמתי את המחאה החברתית רק כי לא עסקה בפלסטינים. יכולתי לזהות את הדברים החיוביים שבה, למשל:

א. היא הייתה אירוע שעורר פוליטית המון המון אנשים טובים שמאז לא הפסיקו להאבק, והם עושים את זה בעשרות זירות מאבק שונות.

ב. היא חיברה בין פעילים מעדות, מעמדות, מגזרים ומאבקים שונים, וגרמה להם להבין את הכוח שבשיתוף פעולה חוצה גבולות. פעילי מאהל התקווה שצעדו יד ביד עם פעילי מאהל יפו הערבים, הלא נחמדים\דות שהפגינו בשנים שאחרי ביחד עם החננות ממאבק הגז, ערבים ויהודים שמשתפים פעולה באיגוד עובדים, ועוד ועוד.


אני יודע שפעילים חשובים וביניהם ברק כהן, ספיר סלוצקר-עמרן, סיגל אביבי ויגאל רמב"ם עובדים קשה על חיבורים כאלה, ומקווה שתצלח דרכם.

אני מקווה ששיתופי הפעולה האלה יתרבו, ויכללו יותר שיתופי פעולה ערבים-יהודים.


אין לי כרטיס חבר באף ארגון, ואני מודה שאין לי סבלנות לפגישות חשיבה, או לפוליטיקה הפנימית של ארגון מאבקים. אני מכין שלט, מגיע, מפגין והולך הביתה.

אני גם ממש לא מתיימר להגיע לכל הפגנה - בשנים האחרונות יש הפגנות כל שבוע, לפעמים כמעט כל יום. אני מעריך, ולפעמים אפילו מעריץ, את מי שהתמסרו כליל למאבק והקדישו לו את חייהם. אבל יש בכך גם סכנה של התשה, שלאחריה כבר אין לך כוח לאף מאבק. 

ויש עוד סכנה - כשאתה נכנס כל כולך למשהו, אתה מסתכן באובדן הפרספקטיבה החיצונית והספק הבריא. אתה עלול להפוך לפלקט חד מימדי, חופר בלתי נלאה וחסר הומור שמשעמם אנשים. לכן חשוב לי לשמור על החיים שלי, אלה שמחוץ למאבק. 

וגם כשאני מגיע כמעט כל שבוע להפגנה, אני משתדל לגוון בהפגנות ובמיקומן כדי להתרענן, לא להשתעמם, לא להפוך את זה לרוטינה, לפגוש אנשים חדשים ולהגיע למקומות שעוד לא הפגנתי בהם. מה גם שזה מאוד משמח אנשים לפגוש מישהו שהגיע מרחוק במיוחד כדי להפגין אתם, אם זה בדרום הר חברון, בנתניה או באשדוד.

ולכן אעשה מאמץ להגיע מחר בשמונה בערב להפגנה הראשונה באשדוד נגד הסחבת של מנדלבליט בחקירות נתניהו, למרות שכרגע נראה שלא יהיו שם הרבה מפגינים. ככה זה הרי היה בהתחלה גם ברוטשילד וגם בפתח תקווה. אז אשמח אם תצטרפו אלי, או לאמא שלי בפתח תקווה, או לאחת ההפגנות האחרות ברחבי הארץ, קרוב או רחוק ממקום מגוריכם.



נ.ב. וטיפ קטן לגבי שלטים: אם כבר טרחתם להביא שלט, חברו אותו למשהו קשיח. קרטון גלי, פוליגל, קרטון ביצוע או הכי טוב קאפה (פלסטיק מוקצף), כי היא לא מתקפלת ברוח ועדיין קלת משקל. בהצלחה לנו.

הגעתי ל-2011 עם ניסיון של אי אילו שנים בהפגנות, כולל מאבק בילעין שמפגינים שבוע אחרי שבוע שנים ולא רואים תוצאות.

לכן הציפיות שלי ב-2011 לא היו בשמיים, ולכן גם התאכזבתי הרבה פחות. כלומר הייתי באופוריה כמו כולם סביבי, אבל בלי לשגות באשליות.

פשוט היה לי המזל להנות מזה כל עוד זה קורה. ולכן אני יכול להעריך את ההישגים: שינוי השיח הציבורי, שינוי התודעה של מאות אלפי אזרחים, כל היוזמות הרבות שצמחו.

צדק חברתי גם לפלסטינים, זוכרים?

מארגון לוחמים לשלום מוסרים:

בשישי הקרוב נגיע לקהילה שלמה שבסכנת הריסה.

בין היתר הוצאו צווי הריסה לאוהלים, דירי פח, והמבנה היחיד מבלוקים: בית ספר כפרי יסודי, המשרת 35 ילדים שמשפחותיהם גרות במערות סוסיא. כתמיכה בהמשכיות החיים והשלום, נפריח 300 בלוני הליום עם המסר "לא תחמוד", ועם ציורי ילדים ומבוגרים. 

הצטרפו אלינו לתמיכה בעתידם של תושבי סוסיא.

"לא תחמוד", הדיבר העשירי אוסר להוציא מן הזולת בתחבולות, ואף בתמורה כספית נדיבה, דבר השייך לו. התחבולות האסורות כוללות: הפצרה חוזרת ונשנית, לחץ חברתי וכמובן כוח.

שטח C  שבשליטה ישראלית מלאה, מהווה את עתודות הבניה של כל תושבי הגדה הפלסטינים – או של המתנחלים. הוא כולל 60% משטחי יו"ש, ומאחר וחיים בוא "רק" 70,000 פלסטינים, השיטה להשתלטות על האדמה היא בהצבת קשיים לקיום הבסיסי של הפלסטינים, ובעיקר לחקלאים התופסים את האדמה.

המדיניות התכנונית שמנהלת ישראל מונעת מהפלסטינים המתגוררים באזור זה כל אפשרות לבנות באופן חוקי. מאז שנות ה-70 חלה ירידה דרמטית בשיעור היתרי הבנייה לאוכלוסייה הפלסטינית. בשנת 1972 אושרו כ-97% מהבקשות, 2134 במספר. מאז חלה ירידה עד שבשנת 2005 אושרו רק 13 שהן 6.9% מתוך 189 בקשות שהוגשו. ניתן לראות שעם הירידה החדה באישורים, ירדה דרמטית גם כמות הבקשות. מגמה זו נמשכה גם בשנים האחרונות ואף הוחרפה. בשנת 2009 אושרו רק שש בקשות, ובשנת 2010 – שבע. מצד שני, מדיניות ההריסה המפלה נגד פלסטינים הוחמרה. על פי נתונים של המנהל האזרחי, בשנים 2007-2000 הוצאו לפועל כשליש מצווי ההריסה בקהילות פלסטיניות לעומת פחות מ-7% בהתנחלויות. בשנים 2011-2008 הרס המנהל האזרחי 1101 מבנים בקהילות פלסטיניות. באותן שנים, כל התוכניות שהוגשו לגבי שטחים פלסטינים נדחו ללא יוצא מן הכלל. לאחרונה הורה בג"ץ על הקפאת הבניה בסוסיא ולמעשה בעקיפין על הריסה (זו הפעם המי יודע כמה) שלה, בטענה שאין למקום תכנית מתאר.

הסעות יצאו מת"א, ירושלים ובאר שבע:

ב-9:00 מרכבת מרכז ליד מגרש החניה של חברת השכרת הרכב שלמה סיקסט

ב-10:00 מגן הפעמון ליד תחנת הדלק

הסעה תצא גם מב"ש (פרטים מלאים  ימסרו לנרשמים)

להרשמה להסעות אנא הירשמו בטופס מקוון זה

מומלץ להביא כובע, מים וסנדוויצ'ים.

צדק חברתי גם לפלסטינים, זוכרים?

מארגון לוחמים לשלום מוסרים:

בשישי הקרוב נגיע לקהילה שלמה שבסכנת הריסה.

בין היתר הוצאו צווי הריסה לאוהלים, דירי פח, והמבנה היחיד מבלוקים: בית ספר כפרי יסודי, המשרת 35 ילדים שמשפחותיהם גרות במערות סוסיא. כתמיכה בהמשכיות החיים והשלום, נפריח 300 בלוני הליום עם המסר "לא תחמוד", ועם ציורי ילדים ומבוגרים. 

הצטרפו אלינו לתמיכה בעתידם של תושבי סוסיא.

"לא תחמוד", הדיבר העשירי אוסר להוציא מן הזולת בתחבולות, ואף בתמורה כספית נדיבה, דבר השייך לו. התחבולות האסורות כוללות: הפצרה חוזרת ונשנית, לחץ חברתי וכמובן כוח.

שטח C  שבשליטה ישראלית מלאה, מהווה את עתודות הבניה של כל תושבי הגדה הפלסטינים – או של המתנחלים. הוא כולל 60% משטחי יו"ש, ומאחר וחיים בוא "רק" 70,000 פלסטינים, השיטה להשתלטות על האדמה היא בהצבת קשיים לקיום הבסיסי של הפלסטינים, ובעיקר לחקלאים התופסים את האדמה.

המדיניות התכנונית שמנהלת ישראל מונעת מהפלסטינים המתגוררים באזור זה כל אפשרות לבנות באופן חוקי. מאז שנות ה-70 חלה ירידה דרמטית בשיעור היתרי הבנייה לאוכלוסייה הפלסטינית. בשנת 1972 אושרו כ-97% מהבקשות, 2134 במספר. מאז חלה ירידה עד שבשנת 2005 אושרו רק 13 שהן 6.9% מתוך 189 בקשות שהוגשו. ניתן לראות שעם הירידה החדה באישורים, ירדה דרמטית גם כמות הבקשות. מגמה זו נמשכה גם בשנים האחרונות ואף הוחרפה. בשנת 2009 אושרו רק שש בקשות, ובשנת 2010 – שבע. מצד שני, מדיניות ההריסה המפלה נגד פלסטינים הוחמרה. על פי נתונים של המנהל האזרחי, בשנים 2007-2000 הוצאו לפועל כשליש מצווי ההריסה בקהילות פלסטיניות לעומת פחות מ-7% בהתנחלויות. בשנים 2011-2008 הרס המנהל האזרחי 1101 מבנים בקהילות פלסטיניות. באותן שנים, כל התוכניות שהוגשו לגבי שטחים פלסטינים נדחו ללא יוצא מן הכלל. לאחרונה הורה בג"ץ על הקפאת הבניה בסוסיא ולמעשה בעקיפין על הריסה (זו הפעם המי יודע כמה) שלה, בטענה שאין למקום תכנית מתאר.

הסעות יצאו מת"א, ירושלים ובאר שבע:

ב-9:00 מרכבת מרכז ליד מגרש החניה של חברת השכרת הרכב שלמה סיקסט

ב-10:00 מגן הפעמון ליד תחנת הדלק

הסעה תצא גם מב"ש (פרטים מלאים  ימסרו לנרשמים)

להרשמה להסעות אנא הירשמו בטופס מקוון זה

מומלץ להביא כובע, מים וסנדוויצ'ים.

צדק חברתי גם לפלסטינים, זוכרים?

מארגון לוחמים לשלום מוסרים:

בשישי הקרוב נגיע לקהילה שלמה שבסכנת הריסה.

בין היתר הוצאו צווי הריסה לאוהלים, דירי פח, והמבנה היחיד מבלוקים: בית ספר כפרי יסודי, המשרת 35 ילדים שמשפחותיהם גרות במערות סוסיא. כתמיכה בהמשכיות החיים והשלום, נפריח 300 בלוני הליום עם המסר "לא תחמוד", ועם ציורי ילדים ומבוגרים. 

הצטרפו אלינו לתמיכה בעתידם של תושבי סוסיא.

"לא תחמוד", הדיבר העשירי אוסר להוציא מן הזולת בתחבולות, ואף בתמורה כספית נדיבה, דבר השייך לו. התחבולות האסורות כוללות: הפצרה חוזרת ונשנית, לחץ חברתי וכמובן כוח.

שטח C  שבשליטה ישראלית מלאה, מהווה את עתודות הבניה של כל תושבי הגדה הפלסטינים – או של המתנחלים. הוא כולל 60% משטחי יו"ש, ומאחר וחיים בוא "רק" 70,000 פלסטינים, השיטה להשתלטות על האדמה היא בהצבת קשיים לקיום הבסיסי של הפלסטינים, ובעיקר לחקלאים התופסים את האדמה.

המדיניות התכנונית שמנהלת ישראל מונעת מהפלסטינים המתגוררים באזור זה כל אפשרות לבנות באופן חוקי. מאז שנות ה-70 חלה ירידה דרמטית בשיעור היתרי הבנייה לאוכלוסייה הפלסטינית. בשנת 1972 אושרו כ-97% מהבקשות, 2134 במספר. מאז חלה ירידה עד שבשנת 2005 אושרו רק 13 שהן 6.9% מתוך 189 בקשות שהוגשו. ניתן לראות שעם הירידה החדה באישורים, ירדה דרמטית גם כמות הבקשות. מגמה זו נמשכה גם בשנים האחרונות ואף הוחרפה. בשנת 2009 אושרו רק שש בקשות, ובשנת 2010 – שבע. מצד שני, מדיניות ההריסה המפלה נגד פלסטינים הוחמרה. על פי נתונים של המנהל האזרחי, בשנים 2007-2000 הוצאו לפועל כשליש מצווי ההריסה בקהילות פלסטיניות לעומת פחות מ-7% בהתנחלויות. בשנים 2011-2008 הרס המנהל האזרחי 1101 מבנים בקהילות פלסטיניות. באותן שנים, כל התוכניות שהוגשו לגבי שטחים פלסטינים נדחו ללא יוצא מן הכלל. לאחרונה הורה בג"ץ על הקפאת הבניה בסוסיא ולמעשה בעקיפין על הריסה (זו הפעם המי יודע כמה) שלה, בטענה שאין למקום תכנית מתאר.

הסעות יצאו מת"א, ירושלים ובאר שבע:

ב-9:00 מרכבת מרכז ליד מגרש החניה של חברת השכרת הרכב שלמה סיקסט

ב-10:00 מגן הפעמון ליד תחנת הדלק

הסעה תצא גם מב"ש (פרטים מלאים  ימסרו לנרשמים)

להרשמה להסעות אנא הירשמו בטופס מקוון זה

מומלץ להביא כובע, מים וסנדוויצ'ים.