לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 


תרבות אלטרנטיבית: קומיקס, מוזיקה, מחאה. לא יומן אישי. אבל אולי אני אגלוש לניו ג'ורנליזם.

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוגוסט 2019    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

התשובה לבנט, ביבי ולפיד: באך ובאנגים


יש לי כמה התמכרויות, אבל ללא ספק הקשה וההרסנית מכולם היא ההתמכרות לאקטואליה. עם הקפה בבוקר אני קורא את הארץ, כלכליסט, פייסבוק וטוויטר, וככה כל היום.

 

כל בוקר אני קם לעוד חמש מאות ידיעות חדשות על המכות שמנחיתים עלינו הקואליציה הפונדמנטליסטית-פאשיסטית-אולטרא-קפיטליסטית של חבורת השקרנים הגזענים הנפוחים, ביבי בנט ולפיד.

 

הם מכים בנו יום יום, שעה שעה, וכמה שאנחנו מוחים ומפגינים, אין לנו באמת תשובה. 

 

היום שמעתי שיר פאנק ישראלי חדש ומטופש במיוחד, שעינג את מוחי מאוד ולכן שמעתי אותו כל היום בריפיט.

 

לקראת הערב פתאום הבנתי שהפזמון מזכיר לי שיר אחר. מייד החל מרוץ קדחתני למצוא את השיר המקורי, ביצוע סיקטיז של קולות ואורגנים ליצירה ידועה של באך. לא מצאתי ביוטוב. התחננתי בפייסבוק למישהו עם קצת הכרות עם יצירות קלאסיות מוכרות שאפשר יהיה להתקשר ולשיר לו, אך לשווא. התקשרתי לאבא, ואחר כך לאמא. אמא נתנה שם של איזה להקה קולית מהסיקסטיז אבל לא מצאתי אותה ביוטוב.

 

הטירוף לא הרפה. הייתי חייב למצוא. התחלתי להריץ במוח כל מי שאני מכיר שאולי יש לו נגיעה למוזיקה קלאסית. פתאום נזכרתי באסף ארמוזה, אותו מלחין גאון שכתב את המוזיקה למחזמר האנימציה עטור השבחים חלודה. לא דיברתי איתו איזה עשור. חיפשתי אותו ב-144, קיבלתי מספר בזק, התקשרתי. זה היה בית הוריו. אמא שלו הייתה מאוד נחמדה ונתנה לי את מספר הנייד שלו.

 

איך שאסף ענה התנפלתי עליו מייד עם הבעיה שלי. אסף לא התרגש בכלל ונענה לאתגר בשמחה, והבטיח שתכף יחזור אלי. חיכיתי חיכיתי, שמעתי את שיר הפאנק שלי עוד 10 פעמים. התקשרתי לחיה, והיא הזכירה לי את הסווינגל סינגרז, אותה להקה קולית שכבר חיפשתי ביוטוב שלה ללא הצלחה. חזרתי אליהם, והפעם הרבצתי לזהב.

 

זאת היצירה שחיפשתי, קורל של באך. כאן זה בביצוע הסווינגל סינגרז: https://www.youtube.com/watch?v=yy8ka_6loJQ

אבל בזה שאני מחפש הכוכב הוא אורגן חשמלי, סינתי או מוג, מלווה בשירה ללא מילים.

 

עדכון: דביר וולק אמיר אדר מצא לי - הצ'רצ'ילים כמובן! https://www.youtube.com/watch?v=Pm_dcy2ffGM

 

וזה השיר שפזמונו הזכיר לי את היצירה ההיא: https://www.youtube.com/watch?v=NhB-ciJL0yE

 

 

השיר הזה הוא התשובה שחיפשתי לביבי, בנט ולפיד.

 

אני חושב שמי שישמע את השיר לא יתקשה להבין למה אני חושב ככה.

 

בוא לבר, חיבבתי אתכם מאוד כבר קודם, אבל עכשיו אני מעריץ. וזהו.

 

נ.ב. ותודה לקוואמי שבטח אצלו שמעתי את השיר לראשונה בתוכניתו המופלאה ברדיו הקצה.

 

נ.ב.ד וככה כדי לסגור את המעגל ולהניח את הדובדבן בראש גבעת הקצפת, שימו לב מה קורא אלינו באך ממעמקי העבר: ליצירה שלו קרא "עורו הישנים!"

נכתב על ידי , 3/9/2013 21:45   בקטגוריות הומור, חברה וכלכלה, מוזיקה, סמים, פאנק, פוליטיקה, תרבות נגד, אקטואליה, שחרור קיטור  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של י ב-6/9/2013 00:18
 



ת'אמת?


יש לי מיליון לינקים, נושאים, הודעות, ידיעות, שמועות ורכילויות לכתוב עליהם, כולם וכולן סופר חשובות.

אבל יש לי יותר מידי חיים, אז לא נשאר לי זמן מת לבלוג בימים אלה.

בעידן שלנו הרדיפה אחרי האושר היא משמעות החיים.

תעשו מה שעושה אתכם מאושרים: עבודה, יצירה, סמים (קלים), אלכוהול, עזרה לפלסטינים מסכנים, מסיבות, סקס חסר מעצורים, ספרים, טלוויזיה, התחרדות פתאומית, יוגה, אסטרולוגיה, קריאה בפי הטבעת, משככי דכאון תרופתיים, פטריות, אוכל, גלידה, ים וכו'.

זכרו: מה שעושה אתכן מאושרות. לא את אמא, או אבא, או החבר, או הדילר, או הסרסור שלכן.

מותר גם שילובים.

כן כן, אני יודע, נורא קשה, החיים כיאוטיים, יש לכם כאב ראש הערב. הבוקר. הצהריים. אחר הצהריים. לפנות ערב, וגם בלילה.

אבל אל תשכחו שאושר זה עניין יחסי. תחשבו נגיד אם הייתם חולי סרטן, או איידס, או דרפורים בת"א (חחח הייתם מתים. השחורים האלה, יש להם סטייל שלכם ולי בחיים לא יהיה. תאמינו לי, הסטודיו שלי דלת מול דלת של רוגוזין\ביאליק, גן עד י"ב של כל העובדים הזרים בדרום ת"א. בבצפר הזה נראה לי הצברים הם מיעוט! שחור תמיד באופנה, ככה אומרים, והם ההוכחה. אתה רואה איזה כושי צולע, שטבחו לו את כל המשפחה מול עיניו, פוסע לו בפלורנטין כאילו הוא איזה ראפר על. הם אשפי שילובי הצבעים. תנו להם תרומה של הג'אנק הכי מאוס בארון הבגדים שלכם, ותראו אותם מחר ברחוב צ'לנוב כאילו הם דוגמנים בהפקת אופנה של ראש אינדיאני או מה שלא תהיה הרשת הלוהטת עכשיו. וזה עוד לפני שדיברתי על הפיליפינים, הנפאליות עם התלבושות המסורתיות שנראות כמו הודיות על ספידים ונצנצים, התאיות, הכושיות...

בערב יום העצמאות האחרון עבדתי בסטודיו. מידי פעם יצאתי לקנות משהו או לשאוף אוויר.
בית הספר הוציא את כל תלמידיו, כיתות כיתות, לאנשהו. הרחובות סביבי התמלאו בילידי כל הגזעים והלאומים וצבעי העור שבעולם, מגיל 5 ועד גיל 18. כולם, שחורים, חומים, בז', צהבהב אקזוטי, אפרסק-פנינה וחלום מדברי, כולם לבושים בחולצה לבנה [ראיתי כמה מהמאחרים מחליפים לחולצה לבנה בבהילות לפני השער...] ומנופפים בידם בדגל ישראל קטן.

כשאתה עומד בפתח הסטודיו שלא מזמן שכרת, במחסן מוזנח-משהו באוף-פלורנטין, ורואה את המחזה הסוריאליסטי הזה...

אתה מתייג את הפוסט שלך כ"אופטימי" בישראבלוג.)


אלה היו סוגריים ראויים לשמם.


בקיצור, תרגישו טוב, ואם זה לא קורה, אל תחכו לזה, תעשו מה שצריך כדי שזה יקרה.

המפגשים הראשונים אצל פסיכיאטר מסובסדים אם אתם חברי קופת חולים כלשהי.

לא יודע כמה ויאגרה או סיאליס עולים, אבל אני חושב שגם את זה הקופות מסבסדות.

לגברים לפחות, ייתכן שזה לא פחות יעיל מפסיכיאטר!

לסיכום, בשש מילים, כי קראתי שזה באופנה עכשיו:

תזדיינו עם זרים, תקבלו ילדים יפים!!!
נכתב על ידי , 23/6/2008 22:26   בקטגוריות הערות אישיות, הומניזם, חברה וכלכלה, אמנות פוליטית, אתאיזם, גזענות, דת ואמונה, חינוך, מהגרי עבודה, מוסר, סוציאליזם, סמים, עירוני, פאנק, פוליטיקה, פיוז'ן, פינת הטיפ של אודטה, פליטים, שיבוש תרבות, תרבות נגד, אהבה ויחסים, אופטימי, אקטואליה, ביקורת, בית ספר, עבודה, שחרור קיטור  
26 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אמיתי סנדי ב-27/6/2008 17:17
 



האיג.





האיג.

עדיין.

שולט.

האיג זה איגי פופ, למי שלא הבין. חזרתי לא מזמן מההופעה שלו. קצת חששתי מגריאטריה, אבל הבנאדם מדהים. איזה אנרגיות בגיל שישים. המוזיקה הייתה יותר פאנק מהביצועים המקוריים. איזו הופעה חזקה. מהסוג שבו אנשים בודקים את השיניים ביציאה מהפוגו.

נכתב על ידי , 8/7/2007 00:47   בקטגוריות איור, ביקורת הופעות, בידור, הופעות פאנק, סמים, עירוני, פאנק, פילוסופיה, פליטים, תרבות, תרבות אלטרנטיבית, אהבה ויחסים, אקטואליה, שחרור קיטור  
11 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של .May keeps deny ב-9/7/2007 12:55
 



ניתוח היסטורי של מלחמות וקומיקס לבנוני אקטואלי


אין טעם לחזור בעצמי על מה שטובים ממני כותבים על מלחמת לבנון השנייה. מספיק לקשר ליואב קרני, מלומד ומשכיל הרבה יותר ממני, שיש לו היכולת להציב מראה היסטורית מול האיוולת העכשווית.

 

תגלית: גם לבנונים הם בני-אדם: אמנים לבנונים פועלים ברשת עם רישומים, קומיקס וציורים על ההפצצות של ישראל בלבנון. מאזן קארבג' - צייר קומיקס ומוזיקאי, לורה חוראייב - ציירת, מבקרת אמנות ומשוררת (ואמא של מאזן) ונביל פאווזי שמשתמש בקומיקסים ישנים בשביל לדווח על המלחמה (חלק הכרתי לבד בפליקר אבל את הלינקים העתקתי ממארב). עוד משהו קטן: גיליתי באיחור שהעונה השנייה של סדרת בית החולים המעולה "גרין ווינג" (המלצתי עליה) משודרת כל יום שני בעשר וחצי ביס פלוס, אז אם יש לכם הרווחתם, ואם לא תורידו באינטרנט.

 

הקולקטיב השבוע עמוס במיוחד בלינקים מענינים, מומלץ בחום אם אתם עוד לא מנויים. הוא הפך אמנם משבועון לירחון, אבל זה רק העלה כנראה את רמת הלינקים. לינק מעולה אחד הוא לנושא שעניין אותי מאוד מאז התחלתי להתנסות: איך מייצרות פטריות ההזייה "קדושות" את החוויה המיסטית? כצפוי, הן משתמשות בחומר שמחקה את פעולת הסרוטונין, אבל יש המשך מעניין. תוצאות המחקר מהוות עוד נדבך בדרך להבנת הבסיס הכימי-ביולוגי לתודעה האנושית.

 

שישים אחוז מהנסיינים דיווחו על חוויה מיסטית חזקה, ושליש תיארו את החוויה כחזקה ביותר בחייהם, והשוו אותה ללידת ילדם הראשון! כחודשיים לאחר הניסוי, 79 אחוז דיווחו על שיפור כללי בחייהם, וראיונות עם בני משפחתם אישרו את ההרגשה הזאת.

החוקרים השתמשו בפסילוציבין, שהוא החומר שזוהה כפעיל בפטריות. מצד אחד, כשליש מהנבדקים דיווחו על תחושות פחד ואף תחושות חולפות של חרדה בשעות שלאחר נטילת הסם. מצד שני, נסיונות על בני אדם ועל חיות הוכיחו שהוא לא רעיל ולא ממכר, מה שעושה אותו ליותר מוצלח מאקסטזי, אמפטמינים או אלכוהול.

 

תשאלו למה מדובר על חוויות מיסטיות? כי כל משתתפי הניסוי היו מאמינים שהם משתתפים קבועים בפעילויות אמוניות (הולכים לכנסיה כל יום ראשון יעני).

 

 

תוספת: אין לי מה להוסיף על זה:

 

רק באווירה כזאת יכולים בני אדם רציניים להצדיק הרס של מדינה בטענה ש"הם מסייעים בכך לממשלתה" לנצח את החיזבאללה - מין וריאציה על נושא "הנאנסת בעצם נהנתה". מירון בנבנישתי, הארץ.

נכתב על ידי , 25/7/2006 09:02   בקטגוריות אקטואליה, ביקורת, צבא, אמנות פוליטית, סמים, קומיקס, תקשורת, תרבות נגד  
23 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ספוטניק ב-27/7/2006 01:14
 



שתי תגובות חזקות לכתבות על נזקי הקנביס


שכחתי לפרסם גם את זה וזה נהיה קצת ישן, אבל עכשיו יש לי תירוץ טוב: במגזין Reason עלה קומיקס חדש של הגאון יבדל"א פיטר באג - הפעם על האיוולת שבמלחמה בסמים. בשנים האחרונות באג התגלה כהרבה יותר שמרן ממה שחשבתי שהוא, אך עדיין הקסם שבפרצופים המופתעים והנדהמים שהוא מצייר עושים לי את זה כל פעם. באג עושה קומיקס-ג'ורנאליזם מושקע, כולל ראיונות עם אנשים ויציאה לשטח לכנסים וועידות. הקומיקס כאמור לא חד במיוחד ברמת האידיאולוגיה, בטח לא חד כמו שתי התגובות שלהלן:

שתי תגובות חזקות לכתבות במוסף הארץ, התפרסמו במדור התגובות של המוסף:
של שלמה קראוס, ממארגני שוקולטורה, ושל רם-און אגמון, שיש לו שם מעניין אבל אנלא יודע מה הוא מארגן.

תחלואות אחרות
המסע למודעות לנזקי הקנביס (מוסף "הארץ" 12.5), בין אם צודק ובין אם לאו, לוקה בכשל עקרוני. את כל הסימפטומים והנזקים שעליהם מצביעים המומחים אכן ניתן למצוא אצל שיעור גדול מציבור המעשנים, אבל לא נדונה דיה השאלה, האם עישון הקנביס הוא ה"טריגר" שמעורר את הסימפטומים הללו, או שמא הוא תוצר שלהם (שאלת הביצה והתרנגולת).

כשד"ר חיים מהל מתאר את "המונולוג הקלאסי" על המעבר מילד מצטיין ומצליח בבית הספר, לסובייקט לא יצרני המתגורר בבית הוריו בגיל 30, הוא ממהר להסיק כי תסמונת חוסר-המוטיווציה נובעת משימוש במריחואנה. האם לא עלה בדעתו ששיעור גדול מהנוער עובר תהליך דומה של ירידת מוטיווציה בגלל תחלואות אחרות בחברה הישראלית? אותו ילד מצטיין, שהגיע לגיל 18 כקונפורמיסט מושבע, נוחת אל תוך הבצה הצבאית המחנכת אותו (על אף החזות הרשמית) שעדיף להישאר "ראש קטן". אחרי שלוש שנים של התפכחות הוא ייפלט בגיל 21 מלא שאלות ותהיות מוסריות, יתהה אם אותה "תרומה עצומה" שהיתה גאוותו בגיל 18, אכן משתלמת ויאבד את התפישה האתנו-צנטרית של העם היהודי כשיצא לגלות עולם.

כשיחזור לעבוד בעבודות משפילות בעד שכר זעום, שממנו ייאלץ להפריש מסים לאותה חברה שהיה גאה לשרת בעבר וכעת מתנכרת לו, קשה שלא להבין מדוע עולות בראשו שאלות בדבר הטעם בתרומה לחברה ומתעורר רצון לעבור לסיפוק עצמי. הוא יטוס להודו לחפש אמיתות תחת אלו שהתבדו לו, יהגר לאמריקה בתקווה ששם יוכל להצליח ללא מגבלות מעיקות או לחלופין - ישב מתוסכל בביתו, ללא כיוון ויביט על המציאות כחסרת טעם.

באיזה מהשלבים הללו הוא ימצא נחמה בעישון קנביס, שמלבד פגיעתו ביצרנות, מרגיע ומשרה אופוריה קלה? הקנביס נמצא מחוץ לחוק מאותה הסיבה שריטלין מסובסד בכ-90%: ראשית כל יש לדאוג לחברה של סובייקטים צייתניים, יצרנים ומרוכזים, שיכולים לעבוד עשר שעות ביום בלי תוספת שכר וזכויות בסיסיות. הנזק הבריאותי הוא משני.

שלמה קראוס,
תל אביב

למה קנביס

הקוקאין הוא הסם של העשירים. הוא גורם תחושת עונג אלוהית, ומאפשר חשיבה חדה. אנשים העובדים תחת השפעת קוקה חשים שההספק שלהם גדול עשרות מונים מאשר כשהם פיכחים. זה סם יקר מאוד, והמשטר לא מתעסק עם בעלי הממון.

ההרואין גם הוא סם יקר. הוא מטיל את המשתמש אל תהומות קהות החושים והפשע. הוא נפוץ בשוליים החברתיים, אצל האנשים שממילא אינם תורמים לחברה, ועל כן מותם או חייהם לא מטרידים את המערכת השלטונית. הוא גורם לפשיעה זעירה, ועוזר להצדיק את קיום המשטרה.

הניקוטין מרגיע את ההמונים, אך גם מרעיל אותם, ובשל הוצאות הבריאות הכרוכות בשימוש בו מנסים השלטונות לצמצם את השימוש בו תוך מאבק מתיש בתאגידים.

הקפאין מגדיל את התפוקה של העובדים. הוא מאפשר לאנשים לעבוד גם כשהם עייפים. נוח לשלטון שההמונים יפתחו לו התמכרות, כי הם מעלים את התל"ג והתאגידים שולטים בייצור הסם ובהפצתו.

האלכוהול קשור לפולחנים דתיים ומיוצר על ידי תאגידי ענק. היחס אליו מצד השלטונות הוא סלחני, למרות הנזקים האדירים שהוא גורם, הן בריאותית והן חברתית.

כל אחד יכול "לייצר" קנביס. התאגידים אינם יכולים להשתלט על השוק. לפי הכתבה "השרוטים", הוא גורם למקצת המשתמשים בו תחושת אפתיה ומונע מהם להיות יחידות צריכה יעילות ולהשתלב במסלול הרצוי לשלטון. למשתמשים אחרים הוא גורם "מעוף מחשבות" ותסמינים המזכירים "שיגעון גדלות". התיאור "שיגעון גדלות" הוא למעשה האמונה של האדם באמיתות הדעות שלו וביכולתו להביא לשינוי חברתי. אנשים כאלה מזינים את היסודות החתרניים של החברה. הקנביס הוא סם המעורר תסיסה חברתית.

דיכוי המשתמשים לא נעשה מדאגה לבריאותם הנפשית או הגופנית, אלא מרצון למנוע את התופעות החברתיות הבאות יחד עם השימוש בסם.

רם-און אגמון,
הוד השרון
נכתב על ידי , 24/5/2006 10:29   בקטגוריות ביקורת, תרבות נגד, סמים  
23 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של דרור קלינגר ב-27/5/2006 15:21
 



Avatarכינוי: 

בן: 48

תמונה



פרטים נוספים:  אודות הבלוג

הבלוג משוייך לקטגוריות: תרשו לי להעיר , אקטואליה ופוליטיקה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאמיתי סנדי אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אמיתי סנדי ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)