אתם יש לכם אחלה תחנה, באמת, יחד עם קול הקמפוס אתם התחנות העיקריות שאני מקשיב להן. מדי פעם אני מזפזפ לרשת ב, תחנת האקטואליה החביבה עלי (היחידה שבה לפחות לחלק מהמגישים יש שכל בקודקוד - גיליתי לאחרונה שענת דולב מגישת אקטואליה ממש לא רעה), ואם בטעות אני ער לפנות בוקר אני מקשיב גם לאביעד וטל, ואפילו לקרן נויבך ברשת ב לסירוגין כשטל ואביעד נעלמים לאחד מפרצי הפרסומות של חצי שעה שלהם. אביעד קיסוס הוא איש הרדיו הכי שנון ואינטיליגנטי שאני מכיר. ואם אני כבר בנושא אינטיליגנציה שאיננה: יעל דן - תמותי, ויפה שעה אחת קודם, תודה. אבל אני סוטה.

הבוקר אפלרויט דפק שעה של להיטים קלים, נוסטאלגיים, כמעט סכריניים בחלקם, אבל לא צפויים כמו בגלגל"צ, וזה מאוד שיפר את מצב עצביי הרופפים ומצב רוחי הרופפת גם כן.

כשרק עליתם, רובכם הייתם די טריים, ואני חושב שגם הקונספט אמר שהמגישים ידברו כמה שפחות.

מאז שגיליתם שאתם בעצם תחנה די מצליחה עלה לכם קצת השתן לראש. כלומר, זה טוב שגילו אצלכם בתחנה שאישיות זה דווקא פלוס למגיש, ושמעניין לשמוע אותו מדבר, בייחוד אם הוא גם מבין קצת במוזיקה שהוא מגיש, ועוד יותר אם הוא גם עורך אותה. ככה רדיו טוב צריך להשמע.

אוקצור, אז התחלתם לדבר קצת יותר בין השירים. זה חיובי, אני בעד.

ברצוני להביא לצומת (אני יודע, תשומת) לבכם שני נושאים, שאם לא תטפלו בהם בדחיפות יש סכנה של ממש לחייה של מערכת הסטריאו האיכותית שלי (שרווד. הייתם מאמינים שבאנגליה עדיין מייצרים מכשירי אלקטרוניקה?), למה לאחרונה אני מלא עצבים ואני עלול לא רק לזרוק עליה דברים אלא גם לכוון כדי לפגוע.

1. גל אפלרויט, ירון "חי" מנשה: דחוף, אבל דחוף, לא מחר, היום, לא, לא היום, עכשיו תרימו טלפון ושימו את עצמכם בקורס להגייה נכונה של השפה האנגלית. דחוף כבר אמרתי?

מכירים את התחושה הזאת הנוראית כשהמורה מחליקה עם גיר על הלוח? זאת לא סתם צמרמורת, זה זעזוע מוח קל. אז ככה אני מרגיש בכל פעם שאתם מנסים להגות מילה או שם באנגלית, ונכשלים באופן פתטי, מזעזע, הופך מתים על משכבם.

דחוף כבר אמרתי?

בועז כהן - למיטב זכרוני מצבך יותר טוב, אבל תמיד יש מקום לשיפור, ואם כולם הולכים, מה, לא תלך?

לדעתי רשות השידור צריכה לממן לכם את הקורס, אבל אני יודע שמצבה הכלכלי לא משהו בשנים האחרונות, ושירלי מהבנק מתקשרת אליה כל יומיים. אז אם אין לה כסף, תעשו מגבית. אני מוכן לפתוח לכם קמפיין פייסבוק לאיסוף תרומות אם צריך. זוהי מטרה לאומית של כולנו. אנא מכם, הנושא הוא בנפשנו.

2. טל השילוני - תפנימי - אנחנו לא חייבים לך כלום! כלום, את שומעת? כלום!

הסבר: השילוני מגישה אחלה, יש לה טעם מצויין במוזיקה, ואני מקשיב לה רוב השבוע, חוץ מלתוכנית שבה היא מארחת אמנים ביום ראשון, כי אז היא מלקקת להם את התחת ומתמוגגת מכל מילה שהם פולטים בצורה שאני לא מסוגל לסבול (ראו לעיל בסעיף זריקת חפצים על הרדיו). אבל זה לא מה שמטריד אותי, כי אני יכול ביום ראשון פשוט להעביר תחנה.

לתכנית ביום ראשון יש תשדיר פרומו שרץ במשך כל השבוע, ובכל שבוע מתקשר האמן המתארח ומזמין את המאזינים להאזין ביום ראשון. אחריו יש קטע מוקלט קבוע של השילוני, שמסיימת ב"אתם פשוט חייבים להיות איתנו".

גברת השילוני, אנחנו לא עובדים אצלך, את לא אמא שלנו, ואת לא תגידי לנו מה אנחנו חייבים או לא חייבים לעשות, כן?

את חייבת לשנות את התשדיר הזה, פשוט חייבת, את שומעת?

עכשיו אני רק צריך להתקשר להזמין פיצה ממסעדה שלא עושה משלוחים, ואני ארגיש הרבה יותר טוב.

אה, בעצם בזק בינלאומי הגנבים שוב העלו לי את מחיר האינטרנט בלי לספר לי, כמנהגם מידי ארבעה חודשים.

הלו, שלום, מחלקת שימור לקוחות?

הכינו את המקלטים האטומיים יא חארות מסריחים!

וכך מצא עצמו גיבורנו (אני) מוטל פרקדן על ספסל עץ בגן מאיר, מוצא לו ברוב חוצפתו זמן לשלאפשטונדה קטנה של אחרי ארוחת הצהריים, בשמש מתחת לדקלים, באמצע יום שלישי בשבוע, סתם יום של חול (אם כי פעמיים כי טוב). כל העולם וגרושתו מתרוצץ ברחובות כעכברים סומים, כל הפוליטיקאים והאוליגרכים מתרוצצים בין המשרד לבין הפילגש (חוץ מאלה שאצלם הפילגש כבר עובדת במשרד - חוסך כל כך הרבה זמן!), כמו חבורת חזירים שמנים וחרמנים.

השמש הפיזה עליי זיו חמים ונעים, הרוח נשבה עליי קרירה, הציפורים צייצו, הכלבים נבחו, השיירה עברה והשוחט שחט. שני ספסלים ממני התפרקדה לה מי שנראה במבט ראשון כהומלסית שיכורה, אבל במבט שני התגלתה כסתם אזרחית מן השורה. מן הסתם גם אני נראה כמו הומלס, בחולצת "משה בס מכלוף ובניו קומפוסט" הכחולה והפופולארית, אותה ירשתי מנועה.

חלקים מגופי עדיין דואבים מליל אמש - הראש מהשתייה, חלקים אחרים מפעילויות אחרות.

אבל רוחי טובה עלי.

לכרבע שעה, השארתי את כל הפרוייקטים שיחכו בכניסה מקינג-ג'ורג', שיסתכלו בינתיים על הכלבים בחצר הכלבים.

ואת אותה הרגשה טובה נשאתי עליי מהגן הביתה.

הערמתי על הפרוייקטים ופשוט יצאתי מהיציאה שברחוב טשרניחובסקי.

מגיעים לשם ביום שישי פעילי חיות להציע חיות לאימוץ, אולי מישהו יסכים לקחת הביתה את הפרוייקטים.

נ.ב. היי היי, הלו, אדוני, לא לגעת - הפרוייקט הספציצי הזה לא מועמד לאימוץ - בחורות זה פרוייקט מסוג אחר לגמרי.

ניתן לבטל אשד זה בקלות: דרך account>notifications אפשר לבטל את כל מה שלא רוצים לקבל עליו הודעה "בזמן אמת", ובאה המנוחה ליגע.

פייסבוק טוב כי הוא פתוח להוספת אפליקציות ע"י מתכנתים עצמאיים או מסחריים חיצוניים, ולכן מאגד בתוכו פיצ'רים רבים שפעם הייתי צריך שישה אתרים נפרדים בשבילם:

הודעות על ימי הולדת ("מזל שיש פייסבוק", אמר דוד גוטסמן מפרדס כשהתקשרתי לאחל לו).

התראות על אירועים קרובים והפצת אירועים שלך (מחליף את ilcu החלוצי).

ועוד ועוד.

כמובן שיש גם הררי זבל ובזבוזי זמן מגוונים, אבל מאלה אפשר להתעלם אם רוצים, או פשוט לבחור על מה כן ועל מה לא מבזבזים את הזמן.

לפחות שני אנשים סיפרו לי בזמן האחרון על רעיונות לאתרים, ולשניהם המלצתי פשוט להפוך את זה לאפליקציה בפייסבוק. אני לא יודע אם זה טרנד זמני חולף או לא, אבל נראה לי שזאת דרך מהירה יותר לחשיפה ולכסף מאשר אתר עצמאי.