אלי ואלי הוא סאטיריקן ואמן קומיקס ניו-יורקי בעל הומור יהודי פוליטי חריף. יש לו טור קומיקס קבוע במגזין היהודי הפורוורד, והוא אף השתתף בתחרות הקריקטורות האנטישמית הישראלית, עם עבודה שזכתה לשבחים מיוחדים מפי מארגני התחרות (ממני יעני). מצ"ב הקריקטורה שלו.

הוא מגיע לארץ בשבוע הבא, ויעניק הרצאות על עבודתו בשנקר ובבצלאל, וכן בהרצאה פתוחה ללא תשלום ב 2.1 ב-19:30 בבית העם ברוטשילד 69 ת"א.

האירוע בפייסבוק

באתר שלו המון קומיקס ומידע, כולל קישור להרצאה המלאה. הוא הבטיח שבארץ ידבר יותר לאט.

בסופשבוע אני בפסטיבל אינדינגב בדרום, בדוכן בסטרבות להפצת תרבות אלטרנטיבית יחד עם אסנת. אסנת גרה בעג'מי, והיא סיפקה לי את התובנה לגבי הבעייתיות של עג'מי. השבוע ראיתי את הסרט, ואני די מסכים איתה.

קודם כל, כסרט הוא מצויין - מצולם נהדר, ערוך נהדר, משוחק נהדר, הכל.

כמו מקורות ההשראה שלו בהוליווד, עג'מי מספק דרמת פשע מרגשת וקורעת לב, אבל מציג את המצב הכלכלי חברתי שבו כמצב נתון, הדמויות תקועות במצבן ללא יכולת לצאת.

כביכול זה לא סרט פוליטי, אלא סרט אקשן כמו בהוליווד.

אבל מה שהסרט מסתיר בהצלחה הוא שמצבם העגום של מי שחיים בשכונות עוני שורצות פשע איננו גזירת גורל - זהו מצב שהמדינה אחראית לו באופן ישיר ומכוון. כך שבמסר הפוליטי שלו - שהעוני והפשע הם גזירה משמים - הסרט בעצם משרת את השלטון - השלטון של בעלי ההון והאליטות הפוליטיות.

וזה נכון לא רק לעג'מי כשכונה ערבית שסובלת מאפליה על בסיס גזעני, אלא גם לעניים יהודים בשכונה ד' בבאר שבע או בעיירות הפיתוח.

ובנושא אחר - שירות הגוגל ששולח לי לינקים שבהם מופיע שמי שלח לי השבוע כתבה מהג'ואיש כרוניקל המסקרת הרצאה של הקריקטוריסט הוותיק יעקב קירשן (Dry Bones בג'רוזלם פוסט), בפני יהודים אמריקאים. הסיפור בתמצית: קירשן מספר לקהל בדיחות על סטריאוטיפים של יהודים (אוהבים כסף, למשל), אבל אחר כך תוקף בחריפות קריקטוריסטים יהודים אחרים שמציירים קריקטורות שצוחקות על סטריאוטיפים יהודיים. בין השאר, הוא תוקף את אלי ואלי, קומיקסאי יהודי אמריקאי, על הקריקטורה ששלח לתחרות הקריקטורות האנטישמיות הישראלית, בלי לספר על ההקשר הנ"ל לקהל. קירשן מאשים את ואלי בשנאה עצמית וכו'.

עכשיו יש לי שאלה למר קירשן, ובעצם גם לכם הקוראים - אנא התבוננו היטב בקריקטורה של אלי ואלי - האם מישהו מכם יכול לטעון ברצינות שמישהו בעולם, מוסלמי, יהודי, נוצרי או בודהיסטי - ייקח את הקריקטורה הזאת ברצינות?

ואחרון בינתיים: גל מור חושב שזה חילול קודש לפתוח לאושוויץ דף בפייסבוק. אני חושב ההיפך, והתגובה שלי שם מבוססת על המאמר שכתבתי נגד קדושת השואה בעקבות תחרות הקריקטורות.

טוב, הספר יוצא רשמית בימים אלה וכבר מוצג בחנויות באירופה, ואני מניח שאם עדיין לא הגיע בטח יגיע בימים הקרובים גם לחנויות כאן, אז הגיע הזמן להשוויץ.

כן, אני יודע, כריכה מזעזעת. אני חושד שמדובר בכמה עורכים הולנדים הומואים בני עשרים וחמש שמעריצים את שנות השמונים.

אחרי החנוכות ופיבן שהופיעו בכרך הראשון והמצליח, גם אני זכיתי לכפולה בספר הנחשב של הוצאת טאשן הגרמנית שספריה מופצים בכל העולם, פחות או יותר.

כותרת המשנה של הספר היא "150 המאיירים החמים בעולם", שהיא די לא מייצגת, ומאוד עניין של אופנה ושל מה עשה המאייר בשביל יחסי הציבור. אלי למשל הגיעו דרך תחרות הקריקטורות, המאורע שפתח בפני את השוק הבינלאומי בכמה תחומים.

הספר מסודר אלפביתית, כך שאני בעמוד 366, אבל מה זה חשוב. אחרי שהם פנו אלי, מילאתי טפסים ושלחתי עשרה איורים, מהם בחרו העורכים שלושה. יש מאיירים שקיבלו גם שתיים ושלוש כפולות.

כפולת העמודים שלי מתוך הספר, לינק לפידיאף (עכבר ימני שמרו בשם).

כמו שאתם יכולים לראות, העורכים בחרו להדגיש את הקו הפרובוקטיבי\מיני בעבודותיי, והאמת היא שאין לי שום בעיה עם זה.

אני לא בונה על זה יותר מידי, אבל נראה אם יצא מזה משהו.

בכרך שלי מצאתי רק עוד אחד שנשמע עם שם ישראלי, זוהר לזר או משהו כזה. פועל בניו-יורק.

יש הרבה דומים והרבה סגנונות אופנתיים, אבל גם הרבה מדהימים. יש שם אחד שמעתיק את פיבן רק ברזולוציה יותר גבוהה, יעני עם המון המון פריטים קטנטנים וגם עם יותר פוטושופ.

מסע הופעות הסטנד אפ הישראלי-פלסטיני מגיע לישראל!

יהודי אמריקאי - שחור(!), פלסטיני-אמריקאי לבן, עולה חדש יהודי וירושלמי חרדי שהוא קתולי לשעבר - כולם על במה אחת וצוחקים על יהודים, ערבים ומי לא!

רביעי  24.1 - 21:00 - ירושלים  - מועדון הסינדרום

חמישי 25.1 - 20:00 - ירושלים  - מלון אמריקן קולוני

מוצ"ש 27.1 - 21:00 - תל-אביב - צוותא 3

רביעי  31.1 - 21:00 - ירושלים  - היברו יוניון קולג'

הרעיון למסע ההופעות המשותף נולד כיוזמה להשגת פרס נובל לשלום לצמד היזמים: צ'רלי וואראדי (סטאנדאפיסט יהודי עולה חדש מארה"ב) וריי חנניה (סטאנדאפיסט פלסטיני-אמריקאי מצליח וכותב טור בוינט באנגלית). הרעיון הוא להעלות על במה אחת סטאנדאפיסט יהודי וסטאנדאפיסט פלסטיני ולצאת מזה בשלום.

המסע מתחיל עם ארבע הופעות בלבד בישראל, וימשיך להופעות ברחבי ארצות הברית.

כתגבורת, חנניה הפלסטיני גייס את חברו אארון פרימן, סטאנדאפיסט פופולארי משיקגו, מנחה רדיו, מחזאי, כותב קומיקס, שהוא במקרה גם שחור שנולד כקתולי אך החליט להתגייר "כדי לעצבן את לואיס פארחן". פרימן ואשתו הלבנה שרון רוזנצוויג השתתפו גם בתחרות הקריקטורות האנטישמית הישראלית לפני כשנה.

לינק ליוטיוב: אארון פרימן מסביר למה החליט להתגייר.

בתגובה, גייס וואראדי את ישראל קאמפבל, עוד סטאנדאפיסט שהחל את חייו כקתולי, אך התגייר, עלה לארץ וכיום חי בירושלים. קאמפבל הופיע בכל רחבי העולם.

את ההופעה ההיסטורית המשותפת יחמם הסטאנדאפיסט הישראלי הצעיר שחר חסון, וחוץ מזה גם מצלמים אותה לסרט דוקומנטרי.

מסע הופעות הסטנד אפ הישראלי-פלסטיני מתאפשר בחסות קבוצת נביאים בפינה, יוזמה לקידום הדו קיום בין פלסטינים וישראלים באמצעות האמנויות.

ההופעה באנגלית!

לשמירת מקום בהופעה לעיתונאים אנא שלחו אימייל ל: [email protected]

לפרטים נוספים ותיאום ראיונות:

אמיתי סנדי : 054-316-4117

צ'רלי וואראדי : 052-240-0803

עד כאן ההודעה לעיתונות, ועכשיו עוד שתי מילים שלי.

את אארון פרימן ואשתו שרון רוזנצוויג הכרתי לפני שנה כששלחו כמה מהעבודות היותר ארסיות ואנטי ישראליות לתחרות הקריקטורות. למרות שהם בני חמישים ומשהו הם התבררו כזוג אנשים חריפים ומשעשעים מאוד. לפני כמה ימים הם שלחו לי אימייל על המסע הופעות סטאנד אפ הזה, שנראה לי כמו רעיון חיובי באופן כללי. הופתעתי לגלות שהם עשו יחסי ציבור רק לדוברי אנגלית, ולא פנו כלל לתקשורת הישראלית. לכן התגייסתי כדי לעזור להם קצת ביח"צ.

אני מקווה שהסיפורים המעניינים של המופיעים יעניינו את התקשורת הישראלית.

אני חושב שזאת הופעה שגם ההורים שלכם (או בני חמישים ומעלה באופן כללי) יוכלו להנות ממנה בלי להתעצבן, לא מדובר בחומר קיצוני.

כי מדובר, שוב, באנשים שצוחקים בעיקר על עצמם ועל העם שלהם, ולא על הצד השני.

בחודש פברואר, בשיאה של תחרות הקריקטורות האנטישמית הישראלית, כתבתי מאמר קצר תחת הכותרת "למה צריך לצחוק על השואה".

לפני כמה ימים נוספה למאמר תגובה חדשה, שהפנתה אל עבודת דוקטורט בנושא "ההומור כמנגנון הגנה בשואה" מאת חיה אוסטרובר, שכתבה אותה במסגרת לימודים לדוקטורט לפילוסופיה.

אוסטרובר מתחילה בהגדרות טובות להומור, מהו הומור, ומהי תרומתו לתפקוד האנושי.

אחר כך היא מתחילה את המחקר שלה, עוברת על סוגים שונים של הומור (כן, כולל הומור עצמי, הומור תוקפני, וכמובן - הומור סקאטולוגי.), ולסיום מסיימת בחשיבותו של ההומור.

מה שעלה לרשת זה רק תקציר מקוצץ מאוד, מעין פריוויו לספר שאמור לצאת בהוצאת יד ושם. משאיר אותך עם טעם של עוד.

אחרי התקציר יש גם ערכת הדרכה בנושא עבור מורות שנוסעות לפולין.

והן עוד מורות!!!

מגניב, לא?

ולנושא משמח אחר:




כן! הופעת פאנק לשחלות ב-9/11 בלבונטין 7!

בזמן האחרון יש הרבה הופעות פאנק משובחות, ואני לא רואה שום סיבה שזאת לא תהיה אחת מהן, אפילו אם הן במקום הכי חם וטרנדי בתל-אביב.

יופיעו:
אוטורוסיה (קליפ החתונה)
המשביר לעגבות
Monkey Son of a Donkey - הופעה אחרונה של הלהקה החביבה הזאת.

שעה 20:00, יסתיים עד 23:00 בשאיפה (מידע למי שצריך לחזור הביתה באוטובוס), כניסה 20 ש"ח בלבד.

אגב אם אתם בעיניין אבל לא יצא לכם בזמן האחרון, אז "אסורה" (במלעיל) היא אחלה להקה, נסו לתפוס אותם בהופעה.